מאגר סיפורי מורשת

אני מיכאל סיבירצב, אני בן 63, נשוי ויש לי שלושה ילדים.

אני רוצה לספר על עלייתי למדינת ישראל, אחי הגדול הגיע לארץ ב-1989. בברית המועצות אף אחד לא ידע כמעט כלום על העולם החיצוני, רק מה שהממשלה סיפרה. לכן מי שהגיע לישראל לא ידע כמעט כלום על הארץ. כשטסו למקומות אחרים היו צריכים לקבל אישור טיסה מיוחד, ומהרגע שיצאת, אסור היה לך לחזור. ולכן כל מי שטס נפרד מכולם מכיוון שלא יוכל לראות אותם שוב.

בשנת 1990המדיניות השתנתה, והרשו לכולם לטוס מחוץ לארץ וגם לחזור. אבל כדי לצאת היה צריך לעבור במשטרה בשביל לקחת את אישור הטיסה. ואז אחי התקשר אלי, ואמר לי שעכשיו הוא יכול להזמין אותי לבקר אצלו בישראל.

הייתי בן שלושים וארבע, ואח שלי אמר לי שבגלל שלא היה לי אז מספיק כסף לשלם על הטיסה, הוא ישלם על הטיסה שלי לישראל ובחזרה. אבל כשאגיע לישראל אצטרך לעבוד, ולהחזיר לו את כספו בחזרה. (אז תיירים עוד יכלו לעבוד בארצות אחרות). כשהגעתי לישראל, ידעתי רק מילה אחת בעברית, והיא "שלום".

כשהגעתי לישראל היה לי ממש קשה לעבוד, בגלל שעבדתי במפעל ליצור חומרי בניה, והתקשיתי לתקשר עם אנשים אחרים שגם עבדו שם. אז הבנתי ששפה זה הדבר החשוב ביותר כדי להתאקלם במדינה חדשה.

אחרי כמה זמן כשחזרתי לברית המועצות, אמרתי למשפחתי שאנחנו לא נטוס לישראל, מכיוון שהתנאים שם היו ממש קשים, ולא רציתי לחזור לארץ ישראל. אבל אחרי שנתיים כשברית המועצות הפכה לאוקראינה, המצב באוקראינה היה כל כך קשה, שלא הייתה לנו ברירה אלא לעבור לישראל.

היות וכבר הייתי בישראל פעם אחת, ידעתי שהכי חשוב זה לדעת את שפת הארץ (עברית) טוב לפני שטסים לארץ. לכן, אני וכל משפחתי, הלכנו לאולפן באוקראינה ולמדנו שם עברית. כשטסנו (אני ומשפחתי) לישראל כבר ידעתי מה כולם שואלים ואומרים לי, והרגשתי קצת יותר בנוח. ובגלל שכבר ידעתי קצת עברית, הצלחתי למצוא עבודה בסליל המנוע כחשמלאי. אז הייתי כבר בן שלושים ושבע.

כשרק הגענו לישראל, חיינו בדירה קטנה בהשכרה למשך שנה אחת. אחרי שנה אשתי שאלה את בעל הדירה עם בשנה הבאה הוא יעלה את מחיר הדירה כל חודש. ובעל הדירה אמר שלא, אשתי שלא ידעה עברית טוב חשבה שהוא אמר שהוא יעלה את מחיר הדירה בהרבה, בשנה הבאה. היא חשבה שאנחנו לא נוכל לשלם מחיר כל כך גבוה, ולכן עברנו לדירה אחרת. ואחרי כמה שנים הילדים שלי עברו לבתים משלהם. אז כבר הייתי כבם ארבעים.

ועד היום אני עדיין מאמין ששפה זה הדבר החשוב ביותר, שצריכים  כשמגיעים למדינה חדשה. ואני שמח שבסוף החלטתי לטוס לארץ.

הזווית האישית

איריס: למדתי המון על העבר של ברית המועצות, ואוקראינה. היה לי כיף לעבוד עם סבא שלי, וגיליתי עליו שהיה חשוב לו ללמוד את השפה העברית, בכדי להשתלב בחברה הישראלית.