מאגר סיפורי מורשת

סבא דוד נולד בשנת 1946 ועלה לארץ ישראל מצרפת ב -1948.

הוא עלה לארץ ישראל בספינת מעפילים "פאן יורק" שיצאה מנמל מרסי שבצרפת. הוא נולד בגרמניה בעיר פורהיים, ואחרי שהוא עלה לארץ ישראל, הוא גר בקיבוץ גבעת ברנר. בילדותו הוא נהג לשחק עם חבריו במשחקי חוץ, והוא אהב מאוד ללמוד מתמטיקה.

בגיל תשע עשרה הוא התגייס לצבא, והשתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, ומלחמת יום הכיפורים.

הוא שירת בחיל השריון והיה מפקד טנק. הוא חווה חוויות טובות, והכיר חברים טובים שחלקם עדיין חברים טובים שלו, אך לצערו, מצלמה עם פילים נגנבה עם תמונות של מלחמת ששת הימים, ועל כך הוא מצטער מאוד.

החפץ שאני אספר עליו הוא שעון מיוחד –

לקראת סוף השירות נשבר לסבא השעון, כי ארגז תחמושת נפל על השעון. סבא התעצב מאוד, הוא חזר לביתו וסיפר לאביו על השעון. אביו ראה אותו עצוב מאוד, ונתן לו במתנה את השעון שלו. לאורך כל השירות הצבאי סבא שמר על השעון, וענד את השעון גם לאחר השירות הצבאי. כאשר עברו לענוד שעונים דיגיטליים הוא אמנם החליף לשעון דיגיטלי, אך שמר את השעון של אבא שלו למזכרת. עד היום הוא שומר את השעון, ובכל פעם שהוא מביט בשעון, הוא מעלה לו זיכרונות ונזכר באביו. היום בתקופתנו יש לכל אחד שעון, אבל בתקופה שסבא קיבל את השעון, זה לא היה ענין של מה בכך, השעונים היו יקרים מאוד. שעון היד היה נחשב מתנה יקרה מאוד ולא ניתנה לכל אחד.

השעון של סבא רבא

הזווית האישית

הנכדה מעיין סבא דוד: היה לנו מאוד כייף להיפגש במפגשים שהם רק שלנו, קבלנו זמן איכות אחת עם השני, ובזכות העבודה המשותפת הצלחנו לעלות זיכרונות נעימים. ביום יום לא תמיד יש זמן לשאול שאלות, ולדבר ביחד, והעבודה הזו אפשרה לנו לקחת הפסקה ממרוץ החיים ולדבר זה עם זה .

מעיין: אני מאחלת לסבא שלי שיחייה עד 120 שנה, שתמיד יהיה לנו את הזמן לשבת ולדבר יחד, ושנעלה זיכרונות משותפים תמיד, ושיהיה בריא ושמח כל החיים.

דוד: אני סבא של מעיין מאחל לנכדה שלי שיתגשם לך כל מה שאת רוצה, שתצליחי בהכל, ושתהיי בת מתוקה לאמא ואבא ושתהיי אחות מתוקה לרוני ומיקה .