מאגר סיפורי מורשת

אני אופירה בן שמחון, נולדתי ב- 18.7.53 בבית חולים רמב"ם שבחיפה וגדלתי בקרית אתא שנקראה בעבר כפר אתא.

השם  שלי לקוח מהתנ"ך מהמילים "אוצרות אופיר", הכינוי שלי במשפחה הוא אופיר. אני בת שניה מבין ארבעה ילדים. אחותי הגדולה הייתה עובדת סוציאלית בכירה, שעבדה עם נוער בסיכון ולצערי היא נפטרה לפני שש שנים.

הייתה לי ילדות מאוד יפה, שיחקנו הרבה עם חברים, וחווינו פעולות רבות של בני עקיבא, עד היום אני זוכרת אותן כחוויות טובות ושמחות. היינו חברים בקהילה תימנית מאוחדת מאוד, בקרית אתא שכללה מסיבות משותפות, ארוחות, אירועים ותפילות.

זכורה לי האווירה הנעימה ביחד בחגים ושבתות ובמיוחד בשמחת תורה בבית הכנסת.

בבית הייתה מסורת תימנית מפוארת, של מאכלים מעולים: כמובן הקובנה, דגים מיוחדים וכן המרק התימני ,בהצטרף לשירי שבת מנוסח תימן שהיו נשמעים ברקע ברוב פאר.

בבחרותי, אבא  שלי נפטר, וחבל שכך כי הוא היה מאוד חכם, ודאג לנו להתפתחות לימודית אקדמאית, ובכלל לשעות פנאי ותרבות גדושות , כמו: הצגות ומופעים שונים.

השעון עצר מלכת

במסגרת מפגשי ה"קשר הרב דורי" בבית החינוך של הנכד היקר מאור, נתבקשנו להביא חפץ, ובחרתי להביא את השעון.

בילדותי אבי קנה שעון קיר גדול ויפה, ובמשך שנים רבות הוא שימש אותנו. אבי נפטר יחסית צעיר, והשעון נשאר תלוי על הקיר, ובמשך שנים רבות שימש את אמי במיוחד בגיל המתבגר שלה, ועזר לה לראות מה השעה כי המספרים בשעון גדולים.

כשבאנו לבקר תמיד היה כיף לראות ולהיזכר בשעון של אבא, מזכרת התלויה על הקיר. לאחרונה השעון הפסיק לעבוד, היו חילוקי דעות בבית אם להוריד את השעון מהקיר. אמי ואני לא הסכמנו, והשעון עדיין תלוי על הקיר, למרות שהוא לא עובד. העקשנות שלנו להשאיר את השעון, היא על מנת לספר לנכדים ולנינים, על הטעם היפה והנעים של אבא שלי, ולחבר אותם לשורשים וערכים שלא הכירו, כי יחסית לזמנים ההם, הוא תמיד דאג שיהיה לנו בבית את כל הנוחיות והרווחה שלנו בחיים.

הזווית האישית

מאור: תודה לסבתא אופירה, שהקדישה מזמנה לתוכנית הקשר הרב דורי, ושיתפה אותי בסיפור חייה המעניין.