מאגר סיפורי מורשת

שמי אירנה, נולדתי באוקראינה בעיר קרקוב בשנת 1957. קרקוב היא עיר גדולה ויפה. המשפחה שלי הייתה קטנה, אני בת יחידה. היה לנו כלב חמוד ואהוב בשם ג'וני, אהבנו לטייל בטבע – ההורים שלי, אני וג'וני, וביקרנו במקומות רבים באוקראינה ורוסיה. ההורים שלי עבדו: אבא היה מהנדס חשמל ואמי רופאה בתחום האימונולוגיה.

למדתי לקרוא בגיל חמש וזו הייתה התעסוקה האהובה עלי. סבתא למדה אותי לסרוג ולתפור בגדים לבובות שלי אז הכנתי להן הרבה בגדים. גרנו בבית קומות ושיחקתי עם חברות בחדר. אני זוכרת את המשחקים עם גומיות כאשר קפצנו ועשינו תרגילים שונים. ציירנו עם גיר על האספלט את הריבועים וקפצנו במשחק קלאס. שיחקנו גם כדור רשת. הייתי ילדה מאד ביישנית והעדפתי קריאה במקום כל המשחקים, כך יכולתי לחלום על מה שרציתי.

עליתי לישראל בשנת 1998 עם בעלי והבן, הגענו ישר לנתניה – תמיד רציתי לגור ליד הים.

באוקראינה למדתי באוניברסיטה ורכשתי מקצוע´"הנדסה ושמירת איכות הסביבה" ויש לי תחביב שקשור לכך: אני אוהבת עבודות יד מחומרים ממוחזרים. אני אוהבת לתת חיים לחפצים הישנים. למשל, אני סורגת דברים משקיות אשפה, עושה לוח מודעות מפקקי יין, מהג'ינסים הישנים עשיתי כיסוי מיטה וממעילי העור הישנים הכנתי תיקים חדשים בעיצוב ייחודי, בדרך כזאת אני ממשיכה לשמור על איכות הסביבה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר ביאליק בנתניה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה יעל רם.

סבתא אירנה וטים שותים שוקו ביחד