מאגר סיפורי מורשת

כשנולדתי קראו לי שרה, כי ככה הורים רצו לקראו לי. נולדתי בשנת 1937 בתל אביב, ישראל. כעבור חודשיים משפחתי עברה לצרפת לעיר מרסיי. עברנו מפני שאבי היה מכור להימורים. סבי היה רב והתנגד לגירושים, ולכן הציע שמשפחתי תעבור לצרפת כי שם אבי יהיה רחוק מההימורים. בצרפת אבי עבד בנגרות, ואימי עבדה בקולנוע.

בתקופת המלחמה הגרמנים לקחו את אבי ואת אימי. לאחר שהגרמנים לקחו את הוריי למחנה עבודה, נשארנו ארבעה ילדים לבד. השכנים שהבחינו בכך שלחו אותנו למנזר נוצרי ושם חיינו עד שהורי חזרו מן המלחמה. הסוכנות היהודית העלתה אותנו לישראל בשנת 1948.                                           

השכלה שרה ברקו

מסלול ההשכלה שלי התחיל כשהכניסו אותי לכיתה ה' לאחר העלייה לארץ ב- 1948. זה היה מאוד קשה ללמוד בכיתה ד' כשהייתי בת שתים עשרה. הייתי בוגרת ומבוגרת משאר התלמידות. למדתי בבית הספר לבנות ולאחר מכן העבירו אותי לבית הספר אליאנס מכיוון שהייתי דוברת צרפתית. 

המורה המליצה להשאיר אותי כיתה אך אני הייתי כבר בת ארבע עשרה והתביישתי להישאר עוד כיתה. החלטתי שאני רוצה להתחיל לעבוד ובמקום ללמוד בבקרים עברתי ללימודי ערב.

עבודתי הראשונה הייתה טיפול בילדים –

למדתי הנהלת פנקסים (מה שהיום נקרא הנהלת חשבונות) במכללה. עבדתי בבנק לאומי שנה אחת, בתור חניכה. הגיעה תקופה של מחסור בעבודה למבוגרים, הוחלט בבנק לפטר שני חניכים ולהכניס הורה אחד לעבודה במקומם. הכנסתי את אימי ושם היא עבדה 40 שנה. 

מבנק לאומי עברתי לחברה ישראלית לטרקטורים בע"מ (חברת קטאר פילר). התחלתי כשליחה על אופניים וסיימתי כמנהלת חשבונות, כמובן שהמשכתי ללמוד כל ערב כדי להגיע לכך. התגייסתי לצה"ל כחובשת קרבית. 

כשסיימתי את השירות הצבאי, חזרתי לקטאר פילר. הכניסו אותי לעבוד כמחליפה בתוך המשרד. כאשר מנהלת החשבונות יצאה לחופשת לידה, אני החלפתי אותה ונשארתי בתפקיד זה.

הגעתי לחיפה, התחתנתי ונולדו לי שלושה בנים. במשך שש שנים עבדתי בעירייה כסייעת גננת. בתשע עשרה השנים הבאות עבדתי כמנהלת חשבונות בעיריית חיפה. התחלתי בדרגה של "עוזר ראש מדור". באותה תקופה המשכתי גם את לימודי הנהלת החשבונות במכללת "בית הפקיד". בנוסף, בערבים, השלמתי 12 שנות לימוד. קודמתי לדירוג מנהלי שנקרא "ראש ענף כספי" באגף הנכסים של עריית חיפה. קידום זה הקנה לי רכב ומשכורת יותר גבוהה. סך הכל עבדתי 25 שנה בעיריית חיפה ו8 שנים בקאטר פילר.

תמיד רציתי להיות פקידה. הבטחתי את זה לעצמי, ההשכלה הייתה מאוד חשובה לי. 

כמו שאומרים: "אין דבר העומד בפני הרצון". הבטחתי לאימי שאהיה פקידה וקיימתי את זה. למשפט "אין דבר העומד בפני הרצון"  זה יש משמעות רבה עבורי והוא בסיס לסיפור חיי.