מאגר סיפורי מורשת

שמי אביבה, נולדתי בשנת 1955 בדימנאת שבמרוקו. עליתי עם המשפחה ממרוקו בשנת 1956 באנייה "ארצה" לאופקים. העיירה הייתה מקום שומם בו הוקמו פחונים לקליטת העולים שהגיעו מתפוצות שונות ושוכנו בבתים זמניים עד לבניית בתי הקבע.

תקופה זו בחיי העם בישראל ידועה בשם "תקופת הצנע". ההורים קיבלו תלושי מזון לפי מספר הנפשות במשפחה. עבודה לא הייתה מצויה באותן שנים וכדי להתפרנס אבי המשפחה עבד בנטיעת עצים במסגרת עבודה יזומה. פרויקט שנטלה על עצמה ה"קרן הקיימת לישראל". לפי הסיפורים שההורים סיפרו המגורים במבנה הארעי שלהט בחום הקיץ והקפיא מקור בחורף נמשכו כשנתיים, עד שעברו לבית בנוי עם גג רעפים וגינה גדולה. בית שגרו בו כל ימי חייהם.

בילדותי גדלתי באופקים. ילדות רגילה, עם זכרונות וחוויות מבית ספר יסודי "מורשה", חטיבת ביניים ותיכון. החינוך שקבלנו מההורים כלל מסר ברור: "להיות טובים, לתרום לזולת וללמוד." לימודים ורכישת ההשכלה היו בראש סדר העדיפויות. בני המשפחה ממשו את חלומם של ההורים ולמדו.

לאחר התיכון, למדתי בסמינר בבאר שבע. לימדתי בבית ספר יסודי "נירים" ובשנת 1993 הקמתי את בית הספר לאמנויות "אפיק", אותו ניהלתי במשך 23 שנים. בית ספר לאמנויות כלל לימודי תיאטרון, מוסיקה, אמנות פלסטית, מחול (בלט ומודרני). לשמחתי הרבה, גם כיום שמו של בית הספר הולך לפניו. יש לציין כי רכישת השכלה הייתה ועודנה "דרך חיים", כי אדם משכיל לא מפסיק את לימודיו, בין אם זה למידה לשם הנאה או למידה לשם התפתחות מקצועית. ואכן, כך נהגתי וכך ממשיכה גם כיום. מסר שיעבור כחוט השני מדור לדור.

לתוכנית "הקשר הרב דורי" נחשפתי עת ניהלתי את בית הספר לאמנויות "אפיק" בבאר שבע. התוכנית הופעלה על ידי המורה אסתר אלוש שהצליחה לחבר בין סבים וסבתות ונכדיהם באופן מעורר השראה. השנה משתתפת בתכנית בביה"ס של נכדי. מתרגשת בכל פעם מחדש לחוות את החוויה, הפעם בעצמי יחד עם הנכד שלנו הלומד בבית הספר "נוף השדות" בקיבוץ נגבה, בהובלתה של שחר חלפין המורה המובילה המצויינת.

הזוית האישית

אביבה: מבקשת להודות לשחר חלפין המורה המקסימה שהנחתה את התוכנית בחן ומקצועיות. מבחינתי, התוכנית הייתה במקום הנכון ובזמן הנכון לפגוש את עצמי מול הנכד. לספר את הסיפור המשפחתי ולחבר את אביתר לסיפור המשפחתי ולשורשים. למדתי שיש דברים משותפים לבני הדור הצעיר והדור המבוגר. למדתי שאביתר כמו כל ילד בגילו מעדיף לשחק במשחקים בחוץ ואפילו נהנים ביחד. תודה.

אביתר: התוכנית הייתה משמעותית עבורי מכמה סיבות: היה נחמד לשמוע סיפורים של משפחות אחרות. היה כיף עם סבא וסבתא וגם היה נחמד לשמוע את הסיפורים שלהם. אני אישית מאוד נהניתי גם לשחק במשחקים של פעם עם הילדים והסבים והסבתות. והיה כיף להכיר יותר את השורשים שלי.