מאגר סיפורי מורשת

יעל מונוסוביץ (רפקיס) נולדה בישראל, בעיר הרצליה, בתאריך 04.07.1944. קראו ליעל יעל על שם אחותה של אביה (יעל) שנפטרה כשאימא שלה הייתה בהריון (יש הרבה יעל במשפחה על שמה). הוריה של יעל היו פסיה מונוסוביץ שבאה מאוקראינה, ואביה אריה רפקיס שבא גם הוא מאוקראינה. בשואה נספו במשפחה של פסיה (אימא של יעל) – אימא ושני אחים.

יעל גדלה בהרצליה ולמדה בבית הספר ברנר. כאשר בנו את בית הספר ברנר, אביה של יעל לקח אותה למקום הבנייה ואמר לה: "זה יהיה בית הספר שלך".

כשיעל הייתה קטנה, היא אהבה לשחק בקפיצה בחבל, בקלאס, בחמש אבנים, בדג מלוח, בתופסת ובמחניים. ליעל היו שתי חברות מאוד טובות ושמן היה אילנה ויוספה. היא גדלה בבית צמוד קרקע. מסביב לבית היו עצי פרי ופרחים שיעל שתלה וטיפחה. בבית היו שני חדרים, מקלחת, מטבח וכניסה. ליד הבית הייתה להם מדשאה שבה יעל שיחקה לבד או עם חברותיה.

יעל היא בת יחידה. בשעות הפנאי היא הייתה סורגת, רוקמת, קוראת ספרים ועיתונים, עובדת בגינה ולפעמים משחקת עם חברותיה. בחצר ביתה היה לול תרנגולות ותרנגולי הודו. אריה (אביה של יעל) עבד ברפת, ופסיה (אמה של יעל) עבדה בעטיפת תפוזים לפני שליחתם לייצוא. יעל מספרת שאביה לבש לרוב בגדי חאקי לעבודה מתוצרת 'אתא'. יעל מספרת שבביתה היה כבוד להורים ואימא הייתה קונה לה את הבגדים. הייתה ליעל קירבה להוריה מכיוון שהייתה בת יחידה.

יעל מספרת שבבוקר היא הייתה שותה שוקו עם פרוסת לחם. בצהריים היא הייתה אוכלת מרק עוף עם אורז וירקות ובערב היא הייתה אוכלת סלט וחביתה. בביתה של יעל לא היו ממתקים אבל פסיה (אמה של יעל) אפתה עוגות. בשכונה בה יעל גרה, הייתה צרכנייה שבה היו קונים את כל המצרכים.

יעל הייתה בתנועת השומר הצעיר. יעל אהבה שירי ארץ ישראל ואת חג המחולות בקיבוץ כרמיאל (שם ראתה רקדנים רוקדים). בבית הספר הייתה לומדת תנ"ך, ספרות, חקלאות, עברית, בישול, היסטוריה, מתמטיקה ואנגלית. יעל מספרת שבבית הספר היחסים עם המורים היו טובים, והתלמידים כיבדו את המורים. יעל לא אהבה את שיעורי הספורט הואיל והיא סובלת ממחלת הפוליו מגיל ילדות. המורה האהוב על יעל היה אבאהר. הוא היה מלמד בצורה מעניינת והיה לו זיכרון טוב. העונשים שהיו: עמידה בפינה, השעיה ומכתב להורים. לא הייתה תלבושת אחידה בבית הספר. בבית הספר לפעמים היו יוצאים לטיולים. יעל מספרת שמשיעורי החקלאות בבית הספר היא גילתה את אהבתה לטיפול בצמחים. בבית הספר היה חדר אוכל שקראו לו "מסעדה". כל חודשיים התלמידים עזרו למורה לבישול ובישלו על פי הוראותיה.

יעל מספרת שסיימה את סמינר הקיבוצים (סמינר למורים) והלכה ללמד בשדרות למשך חמש שנים. לאחר מכן הלכה לעבוד כמורה בבית הספר ברנר בהרצליה, בית הספר בו למדה כילדה.

עוד יעל מספרת, שהיו מכירים בזמנו בני זוג פוטנציאליים אצל חברים ובתנועות נוער. את בן זוגה (דובי) הכירה אצל חברה שעשתה מסיבה והזמינה אותה ועוד כמה חברים. כיום ליעל יש שתי בנות ותשעה נכדים. יעל מאמינה שכל אחד צריך לדאוג לעצמו – "אם אין אני לי מי לי?"

חפץ העובר במשפחה מדור לדור 

יעל מספרת: "יש בביתנו חפץ העובר מדור לדור – פסל של פיל מחרס. הפיל הוא יציב, חיה יציבה שיש לה זיכרון טוב והיא נאמנה לילדיה."

הזוית האישית

ראם הנכד המתעד: נהניתי מאוד לגלות דברים חדשים על סבתי.