מאגר סיפורי מורשת

שמי שמחה יעקב ואני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נינתי אריאל. יחד אנו מתעדות את סיפור חיי והגשמת חלומי במאגר המורשת. נולדתי בשנת 1938 בבגדד, עיר הבירה של עיראק. עליתי לישראל בגיל 13 עם משפחתי בשנת 1951 בעלייה של עולי עיראק וכורדיסטאן.

מחברת שירים על חיי

כשעליתי לארץ התיישבנו במעברת הקסטל. הסתכלתי על המצודה ושמעתי את סיפור המלחמה וכתבתי שיר "לרגלי הקסטל":

"על הגבורה שוכנת מעברה שאננה,

השמש מרעננת את פני העולים העייפים

על אדמת המולדת יש אחים לנו

דואגת לפת, לשיכון ולתורה."

פירוש השיר שכתבתי: ישבנו במעברה שהיו בה אוהלים וצריפים. היינו עצובים ושמחים ביחד. אבא חיפש עבודה ואימא טיפלה בילדים. היה מחסור במזון ובביגוד ולא היה לנו בית עדיין. נהנינו בעיקר מהשמש הקורנת והמרעננת לנו את העייפות והאכזבה מתנאי המעברה.

הכמיהה לירושלים

החלום שלי היה אהבת ירושלים. עוד כשהייתי ילדה בת 10 בבגדד, כל הזמן שמעתי מהסביבה על ירושלים. כל הזמן חלמתי עליה ותיארתי אותה בדמיוני וכתבתי בשירי:

"מצופה זהב, כסף וארגמן,

ושני אריות בשערייך

שומרים עלייך, ירושלים"

אהבתי לכתיבת שירים

כל הזמן השירה הייתה בראש שלי, ולא למדתי בבית הספר. למדתי קרוא וכתוב לבד בכוחות עצמי. התחתנתי בארץ בשנת 1957 והרמתי עם בעלי נעים ז"ל משפחה מקסימה עם שמונה ילדים.

ההשראה לשיריי

לאחר שילדיי גדלו, המשכתי בכתיבת שירים וסיפורים. עבדתי כסומכת, חונכת ומיטבית, וכל אלו נתנו בי השראה לכתיבת שירים. כתבתי את השיר "השיר הזקן". כתבתי שירים על ילדיי ונכדיי והמשכתי כמובן לכתוב על העיר ירושלים ונושאים היסטורים שקרו בתולדותיה של מדינת ישראל.

אהבתי לכתוב סיפורים מבית אבא על הזיכרונות כשהייתי קטנה וחוויות ילדותי. במהלך עבודתי ובכל מקום שהייתי בו, פתאום באו לי רעיונות לכתיבת השירים, ובכל פעם התחלתי לחשוב על כתיבת שיר חדש: על "ים כנרת", על "איש רודף צדק", ואף עשיתי טיול שורשים וכאשר חזרתי כתבתי שיר "בין פרת לחידקל". באתי לירושלים הקדושה וגם בשיר זה חלמתי וכתבתי: "הכמיהה לירושלים".

בשיר "יד אחים לנו דואגת" שחיברתי, כתבתי על המתנדבים שהגיעו על ידי הסוכנות, הם לימדו אותנו עברית וריקודי עם. כולנו היינו ביחד ואחר כך התפצלנו לקבוצות. המחייה הייתה קשה, לא היה מה לאכל והיינו הולכים ברגל דרך ההרים לעין ראפה (יישוב ערבי). זכור לי שאימא שלי קנתה ירקות ועלינו חזרה למעברה כשבידי אני אוחזת דלעת גדולה וכבדה, במאמץ רב סחבתי אותה עד שהגענו לצריף במעברה.

מגשימה חלום ומאגדת את שיריי לכדי ספר

המשכתי לכתוב  בהשראה מסיפורי ומאורעות חיי. החלטתי להגשים את החלום שלי ולאסוף את כל השירים והחומרים ולאגד אותם בספר. לאחר מחשבות והרהורים רבים ועם תמיכתו של בעלי שמאוד שמח בכתבתי, בתי כינרת החליטה ליזום ולהגשים לי את החלום הגדול בהוצאת הספר לאור. התהליך של ההוצאה לאור כלל בחירת שירים, ואיורים מתאימים. ריכזנו את הכל לכדי ספר שנקרא: "שירי שמחה".

השקנו את הספר במרכז התרבות של היישוב בו אני גרה והיו נוכחים רבים מבני משפחתי, חברים, ראש המועצה ובני היישוב. הגשמתי את החלום!

בעת השקת ספרי, משמאל: עם המשפחה

הזוית האישית

אריאל הנינה המתעדת: היה לי כיף מאוד לעבוד עם סבתא רבתא שלי, זו זכות גדולה. אני מרגישה מסופקת מאוד ואני מקווה שכל מי שיקרא במאגר על סיפור חייה יאהב אותו.