מאגר סיפורי מורשת

בחרתי לכתוב ולספר על שתי מלחמות: מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים בהקשר לחלקו של סבי במלחמות אלו.

סבי, ישראל שם טוב ז"ל, נולד בשנת 1924, במרקש שבמרוקו, ובשנת 1956 עלה לישראל. כשעלה סבי לארץ עבר את גיל השירות הצבאי, אולם לא ויתר וראה חשיבות עליונה לתרום למדינת ישראל בכל דרך.

בסיפור זה אספר על סבי ישראל שם-טוב ז"ל אשר שירת באותה תקופה' בהיותו בגיל 37 בין השנים: 1961-1975 בהג"א, עורף מרכז מחוז: לכיש.

תחילה אסביר את משמעות ראשי התיבות הג"א – הגנה אזרחית. באותן שנים שירתו אזרחים רבים בתפקידים שונים המתקשרים למערך ההגנה האזרחי, בתפקידי חילוץ והצלה. עם התגברות הטרור ברחבי ישראל, גויסו אלפי חיילי הג"א למשימות פטרול (סיור) ובדיקות בטחוניות בערי ישראל.

סבי שירת בהג"א, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. שנים אלו ידועות כשנים שלאחר קום המדינה, כשהגיעו לארץ, גלי עלייה גדולים מארצות שונות. עלייה המתאפיינת במגוון אוכלוסיות.  המלחמה באותן שנים התמקדה בתחילה בעורף ועל כן הייתה חשיבות גדולה מאוד בהכוונה ובמערך הסברתי לאוכלוסיה זו אשר בין היתר, התאפיינה בקשיים שפתיים, תרבותיים ואף משפחות ברוכות ילדים דבר אשר הפך עניין זה למורכב יותר.

תפקידו של סבי בשתי מלחמות אלו במסגרת הג"א התאפיין בכך שהוא היה אחראי על אזור מגורים. בתקופת מלחמת ששת הימים שבה נדרשה האוכלוסייה להיערך ולהתמגן בשתי דרכים:

1. "האפלה"- שיטה טקטית הלקוחה מתחום מלחמה הגנתית ומתחום ההגנה האזרחית, אשר במסגרתה מצמצמים את רמת התאורה הנראית. הצורך בשיטת לוחמה טקטית זו החל בשנות ה-30 של המאה ה-20 עם תחילת השימוש במטוסי תקיפה למטרות הפצצה. תאורת הרחובות ותאורת הבתים כובתה וזאת בכדי למנוע ניווט והכוונה של מטוסי תקיפה לפגוע במטרות ובאיזורי אוכלוסיה מיושבים.

2. בניית "שוחות"- כמעין "מקלטים ביתיים"

סבי היה אחראי על אזור מגורים ונדרש לעבור בין הבתים ולהסביר לאוכלוסיה את חשיבות עניין "האפלה". משעות הערב המוקדמות חל איסור להדליק אורות  בבית וזאת על מנת שהאוייב לא יוכל לראות את מקומות המגורים שבהן שוכנת אוכלוסיה, על מנת לשמור על בטחונם מהפצצות אוויריות או מפגיעות בנפש. כמובן, שמדובר בתקופה שבה לא היו אמצעים טכנולוגיים משוכללים לעניין זה. כמו כן, נדרש מהאזרחים לבנות "שוחות"(מעין בור עמוק באדמה), בחצרות הבתים עם שקי חול, אשר ישמשו מקלט לאזרחים בעת השמע האזעקה או בעת הפצצה. הם עברו בין הבתים עם פנסים, הסתובבו עם נשק מסוג קארבין, הנמצא עד היום בשימוש המשטרה והמשמר האזרחי. אמצעי זיהוי היו: סרט על זרועו השמאלית של האיש, כמעין תג יחידה וכן סמל יחידה בכומתה.

ניתן לראות, כי למערך הג"א באותה תקופה היה גם תפקיד סוציאלי, כמעין סוכן חיברות בחברה, בין העולים הנקלטים לחברה הקולטת. לכן היה צורך בתיווך שפתי ותרבותי באוכלוסיה, באותה תקופה, ובמיוחד בעת מלחמה. וזאת במטרה לספק לאוכלוסיה את תחושת המוגנות האפשרית. בשונה מהיום שבו פיקוד העורף משתמש בכל אמצעי המדייה להסברה וכן בחיילים המגיעים להסברה אזרחית.

סבי שירת בהג"א בעיר קריית-גת הסמוכה ליישובי חבל לכיש. המיקום באותה תקופה היה אסטרטגי, מבחינת לחימה ולמוד קרבות שהתרחשו באיזור.

מצ"ב תעודת שחרור של סבי משרות צבאי

לאחר תקופה מסוימת, לקראת יום הכיפורים, החל סבי את תפקידו בבית גוברין, אזור שהיה פעיל מבחינת פח"ע (פעילות חבלנית עויינת), מול היישובים מאזור חברון וכן מאזור עזה. על פעילותו ותרומתו באותן שנים קיבל סבי את אות מלחמת ששת הימים ואת אות מלחמת יום הכיפורים.

סיפור זה מוקדש לזכרו של סבי היקר ישראל שם טוב ז"ל.

הזוית האישית

שירה: במהלך כתיבת הסיפור, נחשפתי לפרטים הקשורים לסבי ולתקופה בה הוא בחר לתרום למדינת ישראל בשנותיה הראשונות. את הסיפור הזה אני מקדישה לזכרו של סבי ישראל ז"ל, אותו לא הכרתי.