מאגר סיפורי מורשת

שמי נוגה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבי, יואב שמחוני, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא יואב שמחוני נולד בישראל בשנת  1944 בקיבוץ תל יוסף. הוא אלמן, היה נשוי לאלה (נפטרה). יש לו שלושה ילדים (אבנר, מיכל ושרון) ושבעה נכדים (עופרי, שירה, נוגה, רותם, דניאל, נעמי ועידו). בשירותו הצבאי שירת כמ"פ בחיל השריון, השתתף במלחמות ישראל: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה, וברשותו אותות מלחמה. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ומדע המדינה, במקצועו הוא כלכלן.

העלייה לארץ – סבא של סבא

סבו של סבא נולד באוקראינה, השפה המדוברת באותו אזור הייתה רוסית ויידיש. הלבוש שאופייני לאותו האזור: מכנסיים וחולצה. מאכלים אופייניים לאותו אזור: גפילטע פיש, תפוחי אדמה, ירקות. בזמנו עוד לא קמה מדינת ישראל (המנדט הבריטי שלט בארץ), וגם אוקראינה עוד לא הייתה עצמאית. רוסיה שלטה בשטחה של אוקראינה אז. היחסים עם רוסיה היו לא תקינים בדרך כלל. למשל, אם מישהו רוצה או היה צריך לעלות לארץ ישראל או להיפך היה צריך אישורים מיוחדים והממשל הערים קשיים.

העלייה לארץ – סבתו של סבא

סבתו של סבא עלתה לישראל מפולין, שם גרו בישוב עירוני. היו שלוש שפות מדוברות באותו אזור: פולנית, גרמנית, ויידיש. הלבוש אופייני באותו אזור היו חולצה ומכנסיים. מאכלים אופייניים לאותו אזור: גפילטע פיש, תפוחי אדמה, ירקות עונה, חלה לשבת.

השירות הצבאי

סבא מספר: לפני שהתגייסתי לצה"ל התנדבתי במשך שנה לסיוע לקיבוץ גזר, אשר סבל אבדות קשות במלחמת העצמאות. ב-15.7.1963 התגייסתי לשירות סדיר בצה"ל. לא נשאלתי באיזו יחידה ברצוני לשרת ונשלחתי ליחידת חיל רגלים, לגדוד הנח"ל המוצנח, שנחשב אז ליחידה מובחרת.

לא רציתי לשרת ביחידת חיל רגלים ובקשתי לעבור ליחידה בחיל השריון. בקשתי התקבלה ועברתי לשרת בגדוד שריון 82, אשר השתייך לחטיבה 7. הגדוד היה מורכב משלוש פלוגות טנקים דגם "צנטוריון" תוצרת בריטניה. כל פלוגה מנתה 14 טנקים: שלוש מחלקות, מפקד פלוגה וסגן מפקד פלוגה.

את כל שירותי הסדיר בצבא, אשר נמשך שנתיים ושמונה חודשים (מהם שלושה חודשים בשרות קבע), עשיתי בגדוד 82, בו התחלתי כטירון וסיימתי קצין בדרגת סגן (מפקד מחלקת טנקים). במהלך שירותי הצבאי עברתי מספר קורסים והכשרות: קורס מקצועות טנקים בו למדתי להיות נהג טנק מקצועי (סיימתי בהצטיינות), קורס מפקדי טנקים (סיימתי בהצטיינות), קורס קצינים – מפקדי מחלקות (סיימתי בציון טוב). במהלך שירותי כמפקד מחלקה השתתפתי באירועי קרב בצפון המדינה לאורך נהר הירדן, נגד הצבא הסורי. זאת, על מנת להגן על מקור המים הטבעי, שבאותה עת היה החשוב ביותר בישראל למי שתיה ולחקלאות.

השתחררתי משרות סדיר ב-15.4.1966. מספר חודשים לאחר השחרור הוצבתי בתפקיד מפקד פלוגת טנקים בחטיבת מילואים 179 – חטיבת שריון של טנקי "צנטוריון". אולם טרם השלמת מצבת כוח האדם של החטיבה, פרצה מלחמת "ששת הימים" ב-05.6.1967. לפיכך, צורפתי בתפקיד סגן מפקד פלוגה לפלוגתו של רב סרן שמאי קפלן ז"ל בגדוד 82, חטיבה השריון 7.

הגדוד שלנו לחם בחצי האי סיני, כאשר החל את לחימתו ב-5.6.1967  בעיר "חאן יונס", שבדרום "רצועת עזה" וסיים את לחימתו ב-10.6.1967, כאשר הוא ממוקם על הגדה המזרחית של תעלת סואץ. במלחמה נהרג מפקד הפלוגה של רס"ן שמאח קפלן ז"ל ואני החלפתיו. מספר שבועות לאחר סיום המלחמה, השתחררתי וחזרתי למקום מגורי בקיבוץ תל יוסף. חזרתי לשירות מילואים בתפקיד מפקד פלוגה. מדי שנה נקראנו לשרות מילואים על מנת לשמור על כושר קרבי.

ב-6.10.2973 פרצה לפתע מלחמת יום כיפורים ביוזמת צבאות מצרים וסוריה. הפעם המלחמה נמשכה זמן ארוך יותר והסתיימה ב-24.10.1973. זו הייתה מלחמה קשה מאד ומרובת חללים. חטיבה 179 הייתה חטיבת המילואים שעלתה ונלחמה מרמת הגולן. כעבור חמישה ימי לחימה צה"ל כבש מחדש את כל שטחי רמת הגולן שנכבשו קודם לכן על ידי הצבא הסורי, למעט מוצב החרמון. ביום חמישי 11.10.197 פרצו יחידות צה"ל, והיחידה שלי בתוכן, וכבשנו שטח גדול בריבונות סורית ואף איימנו באש ארטילרית על דמשק הבירה. שבוע מאוחר יותר, היחידה שלי יצאה מן המובלעת בסוריה, התארגנה מחדש וירדנו לחצי האי סיני עם הטנקים, על גבי מובילים, על מנת לתגבר את כוחות צה"ל בחזית מול הצבא המצרי. ב-21.10.1973, חציתי עם הטנק שלי את תעלת סואץ על גבי גשר מיוחד (גשר הגלילים) והמשכנו מערבה בתוך שטח מצרים. היחידה שלי השתתפה בשלשה ימי לחימה בחזית המצרית עד שהושגה הפסקת אש כללית.

בתום המלחמה עזבתי את היחידה של חטיבה 179, וחזרתי לישראל, עדיין בשירות מילואים. הוצבתי להדרכה בקורס קצינים של מפקדי מחלקות טנקים. כעבור שלושה חודשים השתחררתי משירות מילואים פעיל וחזרתי לדירתנו החדשה ברמת השרון. בבית חיכתה לי אלה אשתי ועמה תינוקת חמודה ששמה שרון (בת חודשיים).

לאחר מכן הוצבתי בשירות מילואים בגיס 446 בתפקיד של קצין מבצעים. גיס 446 הייתה מפקדת-על, שתחת פיקודה יחידות רבות מאד והיא מיועדת להילחם בחזית הצפונית של ישראל. לאחר מספר שנים השתחררתי משירות מילואים בדגת רב סרן בגיל 40.

הזוית האישית

סבא יואב: נהניתי לעשות את התכנית וללמד את נוגה נכדתי האהובה על העבר שלי. אך יותר מהכול שמחתי בעיקר שיש לנו קצת זמן איכות ביחד, גם אם זה ביום שישי ואחרי שאנחנו גומרים היא תמיד אומרת: "ביי סבא, תודה רבה". הזמן הזה, הקטן, תמיד מעלה לי חיוך על הפנים.

נוגה הנכדה המתעדת: נהניתי להכין את הסיפור וללמוד דברים חדשים על העבר של סבי, לדעת על שירותו בצבא ועל כך שהוא גדל בקיבוץ. נהניתי שהיו לי פגישות אתו לבד שהוא עונה על השאלות, אבל אחרי שאנחנו גומרים הוא ממשיך ומספר לי את כל "השטויות" שהוא והחברים שלו עשו בקיבוץ, ואיך הוא הכיר את סבתא שלי, זה כיף. לסיכום היה לי מאוד כיף לעשות את התכנית, ואני מקווה שגם לסבא שלי היה כיף.