מאגר סיפורי מורשת

שמי שירה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סיפורה של סבתי זהבה גרינברג.

סבתא זהבה נולדה בשנת 1956 בחיפה במדינת ישראל. סבתא זהבה נולדה למשפחה בת ארבע נפשות: אימא פאני, אבא בנו, האח הגדול שמוליק וזהבה.

סבתא מספרת על תקופת שירותה הצבאי

"הסיפור שבחרתי לספר הוא על התקופה, בה התגייסתי לצבא הגנה לישראל. אמי ז"ל לא רצתה שאתגייס, גם מתוך דאגה לי וגם כי זה היה פחות מקובל ולא כל הבנות התגייסו אז לצבא, אבל אני התעקשתי, כי רציתי לחוות את החוויה של השירות הצבאי.

במיונים לצבא נבחרתי לשרת בחיל האוויר ולצאת לקורס חובשים. לא חשבתי שאני מתאימה לזה, אבל בזמני לא הייתה אפשרות בחירה ואי אפשר היה לערער על ההחלטה של הצבא. כך השתתפתי בקורס החובשים, הקורס נמשך שלושה חודשים די קשים, שבמהלכם למדנו כל מה שקשור לאנטומיה של גוף האדם, איך מטפלים בפציעות ובמחלות, חבישות שונות ועוד…

 בתקופת צעירותי

במסגרת הקורס ערכנו גם סיורים מקצועיים ובקרנו במקום שנקרא "המרכז הלאומי לרפואה משפטית". המרכז הלאומי לרפואה משפטית, מוכר גם בשם המכון לרפואה משפטית, שוכן בשכונת אבו כביר שבתל אביב, והוא המוסד הציבורי היחיד המספק שירותי רפואה משפטית בישראל. שם מתבצעים ניתוחי גוף לכל מיני מטרות והיינו צריכים לצפות כיצד מתבצע ניתוח כזה וללמוד פיזית על כל איברי האדם.

הביקור במקום, היה חוויה קשה עבורי, כי באותה תקופה, סבתי נפטרה ובראשי ניקרה המחשבה, דימיינתי, שאולי ניתוח כזה היה מתבצע על סבתי, (למרות שזה לא יכול היה להיות). התרגשתי מאוד ולא הייתי מסוגלת להישאר ולצפות, יצאתי מחדר הניתוח בוכיה ומזועזעת. מקרה זה נשאר חרוט היטב בזכרוני.

סיימתי את הקורס, אחרי הקורס שירתי במרפאה בבסיס חיל האוויר. טיפלתי בחיילים ובמשפחות שגרו בבסיס ובסך הכל היה לי שירותי צבאי מעניין ומספק ואני שמחה שהתעקשתי ולא ויתרתי על חווית השירות הצבאי ותרומתי למדינת ישראל כחיילת.

הזוית האישית

שירה: הייתי רוצה להגיד תודה לסבתא שלי שעשתה איתי את התכנית. שמחתי להכיר אותה יותר ולתעד את סיפורה.