מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוך רוזנבלום, נולדתי בשנת 1940, ת"ש, בחיפה, להוריי דב וג'ניה.

הוריי גדלו במשפחות ציוניות ורצונם היה לעלות לארץ ישראל. אמי, ג'ניה, ואחיה מאיר, שהיה פעיל בתנועה הציונית והפיץ עלונים הקשורים לעלייה, היו הראשונים במשפחה שהצליחו לעלות מרוסיה לארץ ישראל. סבא שלי, בעקבות קשריו עם הרוסים כבעל חנות זהב, סידר שישנו את גילה של אמי לגיל 18 כשבפועל הייתה רק בת 16, וזאת כדי שתוכל לעלות עם אחיה לארץ ישראל.

לפני שהספיקו לצאת לדרך, הגיעו לביתם שוטרים סובייטים עם צווי חיפוש. באותו הזמן, הכרטיסים של העלייה, שנקראו 'סרטיפיקט' היו מכוסים מתחת לסוודר או בגד אחר, והקצין ניגש לערימה והיה חשש שהוא ירים את הסוודר ויגלה את כרטיסי העלייה לארץ. ברוב חוכמתו של סבי, הוא הניח מתחת לסוודר שטרות כסף והקצין הרים את הסוודר לקח את השטרות והתעלם מכרטיסי העלייה לארץ שהיו מונחים מתחת לכסף. למרות שהכרטיסים נשמרו, הקצינים עדיין מצאו את העלונים שהפיץ מאיר והוא נלקח לבית הסוהר. העלייה התעכבה עד ליום שבו מאיר חזר הביתה. באותו הערב לקחו אמי ומאיר סוס ועגלה ונסעו עם דודם לנמל אודסה ומשם לארץ ישראל.

מסירות נפש ודבקות במשימה

משנת 1959 שירתי כקצין בצבא והתמניתי להיות ראש לשכת הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב גורן. יום אחד הרב גורן קרא לי למשרדו ואמר לי שהוא ממנה אותי באופן זמני לקצין דת של חיל הים על שתי אוניות בשם 'אילת' 'ויפו', ששטו לקפריסין לצורך צילומי הסרט אקסודוס. באותה תקופה מצב הכשרות לא היה במיטבו ולא הקפידו במיוחד על ענייני הכשרות. כשהגעתי לאונייה אילת, שעגנה עדיין בחיפה, התברר שהיא בכלל לא כשרה והיה ערבוב של כלי המטבח ובישלו בשבת. כשראיתי את זה, החלטתי שעל האונייה הזאת אני לא עולה. נסעתי חזרה לתל אביב ועדכנתי את הרב גורן בכך והוא מיד החליט לגייס 30 חיילים מהרבנות הצבאית ולהכשיר את האונייה אילת עוד באותו הערב ועד לבוקר למחרת.

למחרת שטה האוניה לכיוון קפריסין. במהלך הנסיעה ניגשתי לטבח האונייה ושאלתי לגבי הבישול בשבת, הוא אמר לי שהוא נוהג לבשל כרגיל כמו בכל יום בשבוע. הסברתי לו שעל פי חוקי המטכ"ל ודיני היהדות לא מבשלים בשבת. כתוצאה מכך, כדי שהבשר לא יוגש לחיילים קר, הטבח השאיר אותו על השולחן. הבשר ככל הנראה התקלקל בעקבות כך וכ- 50% מהקצינים והחיילים באונייה חטפו הרעלת קיבה. כשהאונייה חזרה לארץ, מפקד חיל הים הגיש תלונה נגדי על זה שהרעלתי את החיילים באונייה. הרב גורן נפגש עם הרמטכ"ל וביקש ממנו לבטל מיידית את התלונה כי טען שמילאתי את תפקידי כקצין דת, ולא אני הוא האשם אלא הטבח שהתנהג בטיפשות ובחוסר אחריות. התלונה בוטלה.

הזוית האישית

סבא ברוך: במסגרת התכנית נזכרתי בזיכרונות ילדות וחוויות שעברתי במהלך חיי. למדתי להעריך מה זאת משפחה, מהם חברים טובים והתרגשתי לזכור חוויות של הצלחה בספורט, בצבא ובחיי המשפחה.

אוהד הנכד המתעד: היה לי מעניין לדבר עם סבי, לשמוע את החוויות שלו על הצבא הילדות ועל העלייה של משפחתו לארץ ישראל.