מאגר סיפורי מורשת

סבתא נורית נולדה בתל אביב. סבתא היא ממוצא פולני. ההורים שלה עלו לארץ בשנות ה- 30. לפולין יש כרגע יחסים דיפלומטיים עם ישראל, אך לאורך השנים היחסים בין המדינות עברו טלטלות בשל השואה. המאכלים האופייניים לעולים מפולין מבוססים על עוף ובשר, תפוחי אדמה ודגים, למשל – דג מלוח, גפילטע פיש ורגל קרושה.

שמות הוריה: נפתלי ולובה (אהובה). לסבתי אין אחים. לובה קוזלוביץ' הייתה חלוצה והשתתפה בהקמת הקיבוץ נגבה, כמו כך השתתפה בבניית בתים בתל אביב ביניהם בבניין ששימש את בית הקולנוע אסתר. נפתלי רוזנצוייג עלה ארצה עם אמו, אחותו ואחיו, הוא שירת בארגון "ההגנה" לפני הולדת המדינה. לובה הייתה עקרת בית ונפתלי עבד במשרד הבטחון.

בית סבתי

סבתא התגוררה מאז הולדתה בדירה קטנה בת שני חדרים בתל אביב. בינקותה חולקה הדירה בין שתי משפחות, כל אחת עם תינוק משלה. לכל משפחה היה חדר אחד בלבד, והשימוש במטבח ובשירותים ובאמבטיה היה משותף לשתי המשפחות לפי תור. כאשר הייתה בת שנה, רכשו הוריה של סבתא נורית את החדר השני, וכך גדלה סבתא בדירה הקטנה עד נישואיה. הם כיבסו בעזרת גיגית. סבתי שיחקה במרפסת הסגורה בביתה, בחצר הבניין שבו גרה, או בבתי החברות שלה, לא היו חוגים.

סבתי גרה ברחוב ביל"ו 6 במרכז העיר תל אביב, מרחק 20 דקות הליכה מהים. השכונה שבה סבתי גרה היא שכונה יהודית. ביתה היה בקרבת בית כנסת הגדול ברחוב אלנבי. מקמות המפגש היו בבתים של החברים. ההורים והשכנים לבשו בגדים רגילים, מודרניים, אבל ההורים בשנים הראשונות לאחר עלייתם לארץ הקפידו על תלבושת אלגנטית בכל יציאה מהבית, הילדים לבשו גם בגדים רגילים.

הם היו אוכלים מאכלים אופייניים למטבח יהודי-אירופי, כגון חמין, גפילטע פיש, כוסמת, כרוב ממולא מתוק ועוד. בחג שבועות היה מגוון אדיר של מאכלי חלב ואורז עם צימוקים. אחת העוגות האופייניות הייתה שטרודל תפוחים. הקניות נערכו במכולת שליד ביתם. המצרכים שלרוב נקנו הם לחם אחיד, חלב, ביצים, מרגרינה ועוף.

חפץ המשפחתי שעבר בין הדורות

החפץ העובר במשפחתנו הוא שטיח פרסי שקנה סילבאן, סבא רבא ז"ל שלי, לפני כ-80 שנה. השטיח נארג בעבודת יד לפני כ-100 שנה באיראן והובא לארץ על ידי משפחה שעלתה מאירן.

השטיח עשוי מחוטי כותנה צבעוניים הארוגים בו בתבניות שחוזרות על עצמן, של עלים ופרחים בגוונים של כחול ובורדו. לשטיח שני פסים בהירים שנוצרו מחשיפה ארוכה לשמש בבית סבא רבא שלי.

הסיפור המשפחתי הקשור בשטיח

הוריי מצאו את השטיח מאוחסן במרתף של סבי, משום שהוא היה בלוי וסבתי לא רצתה לשים אותו בביתה, ואבא שלי, שהיה מאוד קשור לסבו, החליט לקחת את השטיח לביתנו.

סבתא נישאה לסבא דב, הוריו היו יוסף ונעמי ואחיו יובב. נעמי הייתה עקרת בית ויוסף ניהל מכולת בחולון. בבית סבי הבית היה רחב ידיים וצמוד קרקע עם גינה מסביב, והם חלקו אותו עם עוד משפחה ברחוב בת ים ביפו, היו בו שלושה חדרים. הם בישלו במטבח, התקלחו בחדר אמבטיה ושיחקו בחצר הענקית שהייתה להם. הם גם אהבו לשחק בים שהיה סמוך לביתם. הם גרו באזור שקט של העיר בשכונה מעורבת של יהודים וערבים ברחוב שקרוב לבית כנסת. מקומות המפגש של היהודים היה בבית הכנסת ובמגרש ליד בית הכנסת. ההורים לבשו בגדים רגילים, אבל בגלל שהם היו דתיים אז לסבא הייתה כיפה. כיום סבתא עורכת דין, מטיילת בעולם ונהנית מהחיים.

הזוית האישית

אלון: אני מודה לסבתא שהשתתפה איתי בתכנית הקשר הרב דורי. נהניתי מאוד לעבוד איתה, ולהכיר יותר לעומק את סיפורי המשפחה.

סבתא נורית: אהבתי את העבודה עם אלון על ההיסטוריה המשפחתית שלי. משפחתי הייתה קטנה ביותר, רק אבא, אימא ואני, וכל מה שנמנע ממני לשאוב מסיפורי הוריי על משפחותיהם שנותרו מאחור והושמדו. שמחתי לשתף עם אלון כדי שיוכל להמשיך ולספר את ההיסטוריה המשפחתית. אלון ילד מקסים ואוהב ונהניתי מאד להשתתף עמו בפעולת התכנית החשובה הזו. גם האזכרה ביום השואה הייתה מושלמת ונגעה לליבי.