מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר אליאסי, נולדתי בפרס בשנת 1956, באזור בשם אגה. שם ילדותי הוא "נימטאג'", פירושו בשפה הפרסית הוא "חצי כתר". כאשר עלינו לארץ שינו את שמי לאסתר. אני האחות הבכורה במשפחה ויש לי עוד שלוש אחיות קטנות ממני. לאמי קוראים בפרסית "ביגודה" ובעברית ננה, ולאבי זכרונו לברכה קראו בפרסית "עמנולה" ובעברית עמנואל.

בילדותי הייתי בבית ספר מוסלמי מכיוון שבשכונה היו רק שתי משפחות יהודיות. למדתי קודם פרסית ורק אחרי שעלינו לארץ למדתי עברית. בפרס היחס היה מאוד קשה עבור הקהילה היהודית, אך מכיוון שאבי היה כמו ראש עיר כזה, מעין ראש קהילה שהיה עוזר לכולם וכולם ביקשו עצות ממנו, והיה מוכר מאוד בשכונה – אז המקומיים התייחסו אלינו בכבוד, אבל לפעמים זה לא עזר.

בגיל 11 אבי אמר לי שאנחנו מוכרחים לעלות לישראל, כי לשם אנחנו שייכים ושם היהודים מתקבלים בברכה. תוך לילה אחד נדרשנו להתארגן ומה שלא הספקנו למכור מחפצינו – נשאר שם. הגענו לטהרן עיר הבירה של פרס, שם חיכינו חודש לטיסה, במקום שכל היהודים חיכו בו לטיסה. לאחר הטיסה, משפחתי (ההורים וארבעת אחיות) ואני הגדולה מביניהן, מאוד התרגשנו לראות את ארץ ישראל בפעם הראשונה.

בישראל גרנו באור יהודה ולמדתי בבית ספר בן גוריון עד כיתה ח'. לא ידענו לדבר עברית והיה לנו מאוד קשה להיקלט, לקח לנו שנתיים עד שהסתדרנו. היו לנו שכנים טובים והיו לי חברות בשכונה. השכונה הייתה שכונה נהדרת וכל בני השכונה התלהבו לראות עולים חדשים, לכן היו משחקים איתנו מחבואים, היו מלווים אותנו לבית ספר, ואנחנו עד היום בקשר עם השכנים האלו ומודים להם על העזרה.

פריט מיוחד שהגיע איתי מפרס 

אחד מן החפצים שלקחתי איתי מפרס הוא שטיח. בפרס אבי היה עצמאי, הוא היה צובע את החוטים של השטיחים, היה מרכיב את השטיחים והיה מלמד אנשים להכין שטיחים, ופעם או פעמיים בשנה היינו עושים שטיח בבית. את אחד מן השטיחים שהכנו בפרס לקחתי איתי לארץ, הבאתי אותו לילדים שלי והם יביאו את זה לילדיהם – כך השטיח יעבור מדור לדור ויהיה למזכרת.

בעלי וחיי כיום

בילדותי בישראל נפגשתי עם קרוב משפחה, (אנחנו בני דודים, האימהות אחיות), גבר בשם יעקב,  זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. התראינו בקולנוע ובמספר בילויים אחרים, ובגיל 19 התחתנתי עם יעקב ואני נשואה לו עד היום. יש לי ארבעה ילדים, שלוש בנות, בן זקונים, ותשעה נכדים.

כיום אני עובדת בתור סייעת רפואית, צמודה לילדה מדהימה בשם אסיף. אני מתגוררת ביבנה עם אמי ובעלי, יש לי משפחה לתפארת ואחד מנכדיי הוא יהונתן (המשתתף עמי בתכנית הקשר הרב דורי) שאני מאוד אוהבת. הגשמתי הרבה חלומות ואני מאוד שמחה כיום.

הזוית האישית

יהונתן הנכד המתעד: חווייתי בתכנית הקשר הרב דורי הייתה כיפית ומעשירה, למדתי על עברה של סבתי, סיפורים שלא ידעתי. לולא התוכנית לא הייתי מגיע לשמוע את הסיפורים הללו, ונהניתי מאוד לשמוע אותה. הייתי רוצה לאחל לסבתא שהיא תמשיך להיות סבתא מדהימה שתמיד כיף לי להיות איתה.

סבתא אסתר: חווייתי בתוכנית הקשר הרב דורי הייתה מהנה, לספר לנכד שלי על חוויותי מהעבר היה מרגש, והיה לי כיף להיות עימו. הייתי רוצה לאחל לנכדי שימשיך להיות סקרן, חכם, ילד טוב.