מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא גבי

שמי גבריאלה (גבי) בר-זיו, נולדתי בחודש יוני 1948 בתל אביב, חודש לאחר קום המדינה.

אמי סיפרה שהנהלת בית חולים הדסה ,שבו נולדתי, קיצרה את שהותה בבית חולים לאחר הלידה כי היו חייבים את המיטות עבור פצועים שהגיעו מהפצצת האונייה "אלטלנה" מול חוף תל אביב על ידי צה"ל.

תעודה לכבוד לידתי

עם אמי בעגלת התינוקות

יש לי אח ששמו ערן, שחי היום בפלורידה, ארצות הברית

הורי

אבי, אורי ERICH, נולד ברמשייד שבגרמניה להדויש ומרטין ממזון בשנת 1921. בגיל צעיר הוא נשלח על ידי אמו, מגרמניה לאיטליה, בעקבות עלית הנאצים לשלטון והחרפת היחס ליהודים. לאחר מכן, הוא עלה לפלשתינה בעליית הנוער. בהגיעו לגיל 18 התגייס לצבא הבריטי ושירת בצפון אפריקה. אבי ידע שפות רבות: עברית, איטלקית, גרמנית, ואנגלית ולכן כשגויס שימש כמתרגם בחקירות למיניהם.

סבי, מרטין ממזון, שרד את השואה, כי הוא נמלט לבוליביה שבדרום אמריקה, שם הוא גם נפטר. ההורים של אבי היו גרושים.

סבתי, הדויש ממזון, לא שרדה את השואה ונפטרה ולא הצלחנו למצוא שום תיעוד עליה.

הדויש ומרטין ממזון

אמי, יהודית IRENE, נולדה בקניגסברג גרמניה בשנת 1924, שהיום נקראת קלינינגראד ושייכת לרוסיה, ליוליוס ואנטואנט רגולסקי. הורי אמי פנו לארגונים שונים לקבלת ניירת אישורי יציאה מגרמניה עבור אמי כגון ארצות הברית, אנגליה, פלשתינה-ארץ ישראל.

האישור הראשון שהגיעה היה מפלשתינה-ארץ ישראל. כך שבשנת 1938, אמי הגיעה עם קבוצת עלית הנוער לקיבוץ איילת השחר שם הכירה את אבי. שני הורי עלו, צעירים מאוד, בעליה החמישית לפלשתינה-ארץ ישראל, כשהנאצים חיזקו את מעמדם.

בשנת 1945 הורי נישאו

יום נישואיהם של הורי 1945, בתמונה רואים את אבי במדי צבא ואת אמי

החל משנת 1939 נותק הקשר בין אמי והוריה. לאחר מלחמת העולם השנייה אמי פנתה לארגון הצלב האדום, ג'וינט, וגם ל-Friends Relief Service, אך לא מצאה להם עקבות.

ליוליוס איירין ואנטואנט רגולסקי, ואימא של אנטואנט -רוזה

ילדותי

תקופת ילדותי בשנות החמישים בתל אביב וחולון זכורה לי לטובה, אף על פי ששררה צנע, מדיניות קיצוב שבה ממשלת ישראל נתנה תלושי מזון. את המדיניות לא הרגשתי כי לכולם לא היה. דברי מתיקה למשל היו מורכבים מלחם וריבה. זכורים לי בית הספר, משחקי רחוב עם חברים, ילדות שמחה שכזו.

 מאלבום תמונות ילדותי

בשנת 1957 משפחתי ואני עזבנו את הארץ לגרמניה, שם למדתי שנה וחצי בבית ספר בפרנקפורט, ולאחר מיכן עברנו לארצות הברית. בשנת 1959 כשהגענו למדינת ניו יורק, בארצות הברית, למדתי בבית ספר שבקווינז, לאחר שלוש שנים עברנו לברוקליין, שבמדינת מסצ'וסטס.

בבית הורי דיברו אתי ועם אחי גרמנית ואנגלית למדנו בבית ספר ולכן היום אני דוברת שלוש שפות.

תמיד הרגשתי את הרצון לחזור לישראל ובשנת 1969, אכן עליתי בחזרה לבדי לארץ. חזרתי לתרגל את השפה העברית באולפן, בשילוב עבודה בקיבוץ שפיים. דיי מהר השתלבתי בחברה הישראלית והתחלתי לעבוד באל על כדיילת אוויר, זו הייתה הזדמנות נפלאה לבקר בעולם, ולראות את משפחתי שנשארה בארצות הברית.

את סבא של עומר – שמוליק זוסמן, הכרתי בעבודתי כדיילת. בשנת 1974 התחתנו והחלטנו לשנות את שם המשפחה לבר-זיו. נולדו לנו שלושה ילדים: יניר (אבא של עומר) הילה ואורטל.

כולם גדלו וחונכו בעיר כפר סבא. עומר ואחיו נדב, לומדים היום בבית הספר בית גוריון שבכפר סבא, דור שני לעיר.

אני סבתא לארבעה נכדים, עומר ונדב מבני יניר ונגה ורוני מביתי הילה.

בכל ליבי אני מקווה שעבודה זו תשמש, אפילו במקצת, את הדורות הבאים כי השורשים שלנו חשובים. שורשי המשפחה ברחו מאירופה הבוערת ומצאנו את מקומנו בארץ ישראל.

הזוית האישית

גבי: שמחתי לחלוק את חוויותיי ואת ההיסטוריה שלי עם הנכד שלי ובתקווה שהוא נהנה מהמידע שהעברתי לו.

עומר: שמחתי לעבוד עם סבתי ואני שמח לדעת על הדורות הקודמים שלי.