מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב (קובי) פרוינד, נולדתי בתל-אביב, ישראל בשנת 1947. אני נשוי, יש לי שלושה ילדים ו-11 נכדים. בצבא שירתי בחיל האוויר. השתתפתי במלחמות ישראל: 1967 – מלחמת ששת הימים, 1982 – מלחמת שלום הגליל, במסגרתן קיבלתי את אות מלחמת ששת הימים, אות מלחמת שלום הגליל. הייתי עתודאי בטכניון, בהכשרתי אני מהנדס בניין.

מהיכן הגיעה המשפחה שלי

סבתי סמדר נולדה בתל אביב בשנת 1953. אבא שלה, יגאל, גם הוא נולד בישראל בשנת 1916. אימא שלה, אידה, גדלה במשפחה ציונית, עלתה לישראל מבולגריה בשנת 1925 כשהייתה בת חצי שנה. בבולגריה משפחתה התגוררה ביישוב כפרי בשם פז'רזיק. בבולגריה דיברו בשפה הבולגרית אך בביתם דיברו בעיקר עברית ולאדינו.

ההורים של אידה היו בין הרופאים הראשונים בתל אביב. הלבוש האופייני בבולגריה הייתה שמלת חול צמר, שנקראת סוקמן. המאכל האופייני בבולגריה הוא הבניצה, שהוא מעין בורקס. בין בולגריה לישראל כיום יש יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 1925, כשאידה עלתה לארץ, לא היו יחסים בין בולגריה לישראל כי מדינת ישראל עוד לא קמה.

סבי קובי נולד בתל אביב בשנת 1947. אבא שלו, אהרון, נולד בפולין, היה ציוני ועלה לישראל בשנת 1935 כשהיה בן 22. אימא שלו, רבקה, נולדה בפולין, היתה ציונית ועלתה לישראל בשנת 1935 כשהייתה בת 16. בפולין משפחתו של אהרון התגוררה בלחוביץ' שהיא עיירה קטנה, ומשפחתה של רבקה התגוררה בעיר לומז'ה. בפולין דיברו בפולנית אך במשפחתו של אהרון הקפידו לדבר עברית מכיוון שהם היו ציונים והשפה העברית היתה חשובה להם. לבוש אופייני בפולין היא תלבושת הג'ובה, המאכל האופייני בפולין הוא ביגוס, בין פולין לישראל כיום יש יחסים דיפלומטיים מלאים. בהצבעה באו"ם בשנת 1947 פולין תמכה בהקמת מדינת ישראל.

סבתי רחל נולדה בחיפה בשנת 1940. אימא של רחל, אסתר, נולדה בפולין ועלתה לארץ בשנת 1939 כשהייתה בת 35. אבא של רחל, חיים, נולד ברוסיה ועלה לישראל בשנת 1933 כשהיה בן 29. בפולין משפחתה של אסתר התגוררה בעיירה קטנה. ברוסיה משפחתו של חיים התגוררה בעיירה קטנה. בפולין דיברו בשפה הפולנית והיידיש. ברוסיה דיברו בשפה הרוסית והיידיש. הלבוש האופייני בפולין הוא שמלות ארוכות וברוסיה שמלות לנשים וחולצה עם רקמה לגברים ("חולצה רוסית"). המאכל האופייני של פולין הוא ביגוס, המאכל האופייני של רוסיה הוא בליני, נקניק דוקטורסקיה. לפולין ורוסיה יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, בהקשר לרוסיה – בשנים אלו מדינת ישראל עדיין לא קמה ורוסיה היתה חלק מברית המועצות.

סבי הנרי נולד בתוניס ועלה לארץ בשנת 1957 כשהיה בן 20. בתוניס משפחת התגוררה בעיר הבירה, תוניסיה. הם דיברו בשפה הערבית (ערבית תוניסאית) ובצרפתית. הלבוש האופייני בתוניס הוא גלביות ושמלות ארוכות, המאכל האופייני של טוניס הוא קוסקוס, מפרום, פריקסה, מקבובה אין יחסים דיפלומטיים בין טוניס לישראל, גם אז וגם היום.

שמו של סבא שלי הוא קובי (יעקב). קראו לו ככה על שם סבא שלו, יעקב, שנספה בשואה. לאבא שלו קראו אהרון ולאימא שלו קראו רבקה. לאחיו הבכור קראו אילן ולאחיו הצעיר קראו יהודה. אהרון היה עורך דין ורבקה הייתה עקרת בית.

לסבא קובי ומשפחתו הציונית היו ארבעה חדרים בבית, הם בישלו במטבח והתקלחו במקלחת, כיבסו במכונת כביסה ושיחקו בחצר וברחוב שליד הבית שלהם. שכונת ילדותו של סבי הייתה בשכונת אהבת ציון בעיר תל אביב. בתחילה, בשכונה שלו הכבישים עדיין לא היו סלולים. רק אחרי כמה שנים סללו כבישים. הם גרו בשכונה יהודית ובקרבת ביתו של סבי היה בית כנסת. היהודים נפגשו בבתים של אנשים. ההורים, השכנים והילדים לבשו בגדים רגילים. לדוגמה: מכנסיים, חולצה וסנדלים. לרוב חבשו כובע בימי הקיץ החמים של תל אביב. בשגרת היום יום הם אכלו שניצל וציפס, בשבתות אכלו בשר מבושל ודגים, בחגים אכלו גם בשר מבושל ודגים. הקניות נערכו במכולת השכונתית ובעיקר קנו לחם, מוצרי חלב וביצים.

מתכון משפחתי – עוגיות של רבקה:

1 כוס קמח תופח

200 גרם של חמאה

1 כוס שמנת או לבן

מערבבים הכל, לשים היטב ומכינים מזה בצק. מחלקים את הבצק לארבעה חלקים, מרדדים כל חלק למלבן דק. אפשר למרוח מעל נוטלה, ממרח שוקולד, ריבה או ממרח תמרים. מגלגלים ואופים בערך חצי שעה. אחרי שהעוגיות מוכנות חותכים אותם לחתיכות.

גלגולו של חפץ

החפץ שבחרתי בו עבור התכנית הוא פמוטי כסף עתיקים. המקום שממנו הובאו הפמוטים הוא פולין, התקופה בה נוצרו הפמוטים היא 1900 בערך. הפמוטים עשויים מכסף טהור ועליהם עיגולים ונקודות מיוחדות.

לאימא של סבתא רבתא רבקה היו פמוטי כסף גדולים ועתיקים שקיבלה מאימא שלה ליום חתונתה בפולין בשנת 1907. פמוטי הכסף עוברים מדור לדור כבר דורות רבים. רבקה היתה הצעירה מבין עשרה אחים ועל כן הפמוטים נשארו אצלה. רבקה שמרה על הפמוטים מכל משמר, גם כאשר עלתה לארץ ישראל, לעיר חדרה. בשנת 1935 היא לקחה אותם איתה, עד שקרה הנורא מכל  – הפמוטים היפים נגנבו מביתה. אימא של רבקה לא הפסיקה לבכות ימים ולילות, כל העיר חדרה רעשה וגעשה ולא נחה עד שהפמוטים נמצאו. הם נמצאו אצל חיילים בריטים שהיו אז בארץ באזור חדרה וכנראה גנבו אותם מביתה. האבידה הושבה לבעליה ומאז הפמוטים היפים עוברים במשפחה לזכר הימים עברו.

קיים קשר בין החפץ לבין אירוע היסטורי בתולדות עם ישראל: אירוע גניבת הפמוטים התרחש בשנת 1943, שנה בה המנדט הבריטי שלט בארץ ישראל, חמש שנים לפני קום המדינה. משפחתה של רבקה הייתה משפחה מפורסמת ומכובדת בחדרה ועל כן כולם הכירו את הסיפור ופעלו למען מציאת הפמוטים. אחיה של רבקה, מלכיאל לחוביץ, אף הזכיר את סיפור גניבת הפמוטים בספרו, שכתב שנים רבות לאחר מכן.

הפמוטים שעוברים במשפחה

מאלבום התמונות, למטה: מכתב שאח של אהרון (יוסף) שלח לו מפולין לישראל בשנת 1938

לאחר מספר שנים יוסף וכל משפחתו נרצחו בשואה.

הזוית האישית

דפני הנכדה המתעדת: תודה לסבא וסבתא שהשתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, היה לי מהנה לשמוע ולהתעניין בחייכם כילדים, על בית ילדותכם ועל חפץ שעבר במשפחתנו. אני מאוד אוהבת אתכם, מדפני.

סבא קובי וסבתא אדיק: דפנילי אהובה שלנו, כמה כיף היה לכתוב ולשחזר יחד איתך את הזיכרונות וההיסטוריה של המשפחה, בכל המפגשים שלנו איתך את מסיבה לנו הנאה גדולה, את כל כך קשובה, מתעניינת ושואלת שאלות בוגרות ונבונות. דפנילה אהובה, את ילדה מיוחדת ובורכת בהכל, נשאר לנו רק לברך אותך שתמשיכי להיות נכדה מקסימה ואהובה כמו שאת. מאחלים לך שתמשיכי להיות רגישה נבונה וטובת לב, אוהבים אותך מאוד מאוד, קובי ואדיק.