מאגר סיפורי מורשת

שמי ענת עוזרי, נולדתי בירושלים בבית החולים שערי צדק (הישן). גדלתי בשכונת קריית יובל בירושלים, הוריי ילידיי ישראל. אמי נולדה בעיר העתיקה והייתה בת למשפחה ספרדית שורשית.

סבתא מצד אימא נולדה ביוגוסלביה ונישאה שם לבחור שלא רצתה. במהלך חודשיי הנישואים הראשוניים היא הצליחה לברוח משם במטרה להגיע לישראל. בדרכה ארצה, היא עברה דרך יוון, שם חייתה תקופה מסוימת ולאחר מכן הגיעה לישראל והכירה את מי שהפך להיות בעלה – סבא שלי.

הם התגוררו בעיר העתיקה, שם סבא שלי היה קצב. נולדו להם שבעה ילדים. סבא נפטר כאשר סבתא הייתה בהריונה האחרון. סבתא נשארה לבד ללא פרנסה ונאלצה לעזוב את ביתה ועברה להתגורר בירושלים. סבתא נאלצה לעבוד על מנת לפרנס את ילדיה, עבודה קשה שלא תמיד הספיקה למחייה של המשפחה, לכן נאלצה לשלוח שתיים מבנותיה ללמוד במיסיון – מוסד נוצרי, רק כדי שיוכלו להמשיך בלימודים, כיוון שהמיסיון נתן הכל בשפע ובחינם. יש לציין כי הרבה משפחות יהודיות נוספות עשו זאת משום שהמצב הכללי היה לא טוב.

אבי נולד וגדל בירושלים למשפחה תימנית. הוריו נולדו בישראל. אבי התגייס לצבא הבריטי ואפילו שיקר בקשר לגילו כדי להתגייס. במהלך השירות הוא נפל בשבי והיה שבוי כשלוש שנים בלוב. וכשחזר מהשבי, התחתן עם אמי ונולדו להם שלוש בנות כשאני הקטנה מבניהן.

כפי שציינתי, נולדתי וגדלתי בקריית יובל, ולמדתי בבית הספר גרשון אגרון בשכונה. כל החברים איתם גדלתי היו בני השכונה שעם חלקם גם למדתי בבית הספר. רוב חבריי הקרובים היו בנים שאיתם יצאתי לרכיבה על אופניים, טיפוס על עמודי חשמל, משחקי חברה כגון: חמש אבנים, קלאס, חמור ארוך, מחניים ועוד… זכורה לי במיוחד חברה טובה במיוחד שגרה בבניין סמוך שהייתה חברת נפש: אכלנו יחד, שתינו ביחד, שיחקנו ביחד, בילינו ביחד, ישנו אחת אצל השנייה, ממש כמו אחיות.

סבתא ענת והוריה בגן החיות שבתל אביב בגיל 8

בבית הספר היסודי זכורה לי במיוחד המורה לחשבון שקראו לה יואלה גפן, לצערי היא היחידה שזכורה לי לרעה בראיה של ילדה/תלמידה. היא הייתה קשה מאוד ורעה בעיניי וחוויית הלמידה הייתה מאוד לא נעימה. יחד עם זאת הייתה מגמת חקלאות בה גידלנו ירקות באהבה גדולה והשתמשנו בהם. בתיכון למדתי בבית הספר 'חוות הנוער' ששילב פנימייה. בית הספר היה מקום מקסים הן ללמידה והן כחברה.

את השירות הצבאי התחלתי במחנה 80, שם עברתי את הטירונות, לאחר מכן עברתי קורס  ששייך לחיל הקשר ואת השירות בפועל עשיתי במחנה שנלר בירושלים בכל מיני תפקידים מסווגים שקשורים לחיל הקשר. מחנה שנלר הוא בסיס פתוח, כך שמגיעים כל יום הביתה למעט תורנויות, לכן חווית השירות לא הייתה כל כך עוצמתית עבורי (בגלל שמגיעים כל יום הביתה).

את בעלי הכרתי בשירות הצבאי במחנה שנלר. נולדו לנו ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות. כשנולדה הבת הבכורה שלנו – בלונדינית עם עיניים כחולות – לאבא תימני כהה עור – כולם צחקו: "איך ייתכן?".. אותה ילדה בלונדינית כעבור שנים ילדה את הנכד הבכור שלנו – בלונדיני עם עיניים כחולות ובהיר מאוד.

החתונה של בני האמצעי הייתה חוויה מיוחדת זכורה לי, משום שבחתונה זו השתתפו גם הנכדים, שהספיקו כבר לגדול.

סיפור שעובר במשפחה מדור לדור

במשפחתנו עובר סיפור מדור לדור בהקפדה, על דוד שטבע בזמן רחצה בבריכה בחג השבועות, זאת לאחר שסבתא שלי אסרה עליו ללכת לבריכה. ישנה אמונה במשפחה כי אסור לבלות במקווה מים (ים או בריכה) בשבוע שלפני שבועות ואפילו יותר בחג עצמו. לאחר מקרה המוות של דוד שלי, כמובן שהמשיכה המסורת וכללה כמובן את המקרה האישי והטרגי של דודי.

הזוית האישית

לי היה כיף לשמוע על סיפור של סבתי על חיה וגם לסבתי היה כיף לספר לי על סיפורה