מאגר סיפורי מורשת

שמי אורי, הנה בתכנית הקשרהרב דורי תיעדנו את סיפורה של סבתי בתיה פורמנסקי.

 סבתא בתייה מספרת

נולדתי ברומניה בימי השלטון הקומיניסטי. הייתי בת יחידה ונולדתי מספר שנים אחרי מלחמת העולם השנייה. אבי היה אופה במקצועו ואמי הייתה תופרת. המצב הכלכלי שלנו היה טוב ותמיד הייתה עבודה. חייתי בעיר לא גדולה, אבל עם קהילה יהודית מאוד חזקה ותוססת, רוב חבריי היו יהודים עד שנות ה-0' כשהתחילו גלי העלייה לישראל.

 סבתא בילדותה ברומניה

הורי חלמו תמיד לעלות לישראל אבל לא קיבלו אישור יציאה מרומניה. המשפחות של הורי היו בארץ מזה הרבה שנים ואנחנו המתנו לאישור עלייה תקופה מאוד ארוכה.

ברומניה באותן השנים הייתה קיימת צנזורה. אי אפשר היה לשמוע חדשות מישראל ומאירופה המערבית. כל ערב הורי היו נצמדים למקלט הרדיו ושומעים את תחנת "קול ישראל" ו"אירופה החופשית". היה פחד גדול כי אם היו מגלים אותם היו עוצרים את אבי ושולחים אותו לבית סוהר. התפקיד שלי היה לפטרל לפני הבית: אם ראיתי שוטר מתקרב או שכן שעלול להלשין על הוריי הייתי נכנסת הביתה והם היו סוגרים ומיד את הרדיו.

כך בהיותי בת אחת עשרה, הצלחתי לעזור להוריי לשמוע חדשות מהעולם החופשי ולא להיתפס על ידי המשטרה החשאית הקומיניסטית "סקוריטאטה".

הזוית האישית

אורי: גיליתי שהרבה מהדברים בילדות של סבתא במסגרת התכנית, לא ידעתי ולא הכרתי. דרך הסיפורים שלה הבנתי שחיינו ילדות שונה באופן קיצוני. סבתא עשתה דברים שאני כילד בכלל לא יכול לחשוב עליהם. למרות שהייתה לה ילדות מאוד מאושרת בבית, לחיות תחת שלטון אחר בתקופה אחרת הפך את החיים שלה לשונים מאוד משלי. מאחל שתהיה סבתא שלי עוד הרבה שנים ושעוד נכדים שלה יכירו את הסיפור כמוני.

בתיה: הקשר היומיומי שלנו הוא חזק ואני שמחתי שהוא התעניין בילדות שלי ובקורות חיי. דרך זאת למד להכיר עוד רבדים בחיים שלי כסבתא שלו ולהכיר את ההיסטוריה המשפחתית קצת יותר. מאחלת שתמשיך להיות ילד ונער מקסים וחכם ואוהב וסקרן. ומקווה שיהיו לנו עוד חוויות משותפות כמו זו ללמוד על החיים אחד של השנייה.