מאגר סיפורי מורשת

תקופת הילדות

סבתא רבתא שלי, אסתר פקר, נולדה בתאריך 4.5.1931 בעיירה אידינץ במולדובה. הוריה של סבתא, לב וריבה אוכפלד. אביה לב עבד בסדנא בתור נפח ואימה, ריבה, הייתה עקרת בית. האחים של סבתא היו: אידל, יענקי, איסר, רוחל, יהל.

סבתא מספרת שהמשפחה הייתה מאוד מאוד מאוחדת ומגובשת ועשו הכל יחד. החיים בבית היו מסורתיים, לא עבדו בשבת, שמרו וחגגו חגים ומועדים ונהגו ללכת לבית הכנסת, שמרו כשרות ועוד מנהגים יהודיים מסורתיים. השפה המרכזית שדוברה בבית הייתה יידיש. בבית הספר נלמדו מולדבית ועברית ושפת הלימוד הייתה יידיש. בעיירה אידינץ שהייתה מורכבת ברובה המוחלט מיהודים, חיו המון מקרוביהם של המשפחה והביקורים והמפגשים המשפחתיים קרו לעיתים קרובות מאוד, במיוחד עם סבא וסבתא.

החיים בקהילה היו טובים מאוד מורלית וחברתית, חיי התרבות והחברה בקהילה היהודית באידינץ היו מאוד משגשגים והיה חופש דת חלקי ליהודים בעיר עקב שלטון ברית המועצות שלא אפשרה לקיים טקסי פולחן דתי. אך די קשים כלכלית, בעיקר עקב היותו של אביה לב המפרנס היחיד של המשפחה עד אשר הילדים גדלו והחלו לסייע בפרנסת המשפחה. סבתא לא הצליחה לסיים או להתקדם בבית הספר עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולמדה רק 4 שנים חינוך יסודי. מיד בתחילת המלחמה בשנת 1941, נבזזו בתיהם של היהודים בעיירה וביניהם ביתה של סבתא והיא חזתה בין היתר בטבח שהתרחש בעיר. את משפחתה של סבתא גירשו מהעיר ולא הספיקו לקחת איתם כלום, מכיוון שביתם נבזז. הנאצים ועוזריהם הרומנים התחילו להוליך את היהודים מהעיר בצעדה המונית מאוד שהורכבה לא רק מהעיירה שלה אלא גם מעיירות אחרות.

סבתא מספרת שהייתה רצה בין האנשים בצעדה ובהמשך מצאה את סבה וסבתה, אך לא היה ביכולתם להתאחד, לכן נשארה עם משפחתה שלה. בבוקר לאחר מכן, כבר לא מצאה אותם. ייתכן שנרצחו או מתו עקב הקושי, הסיבה לא ידועה. ההליכה הייתה מאוד מאוד ארוכה, ובמהלך ההליכה הרבה מקרי ירי ביהודים. באיזשהו שלב, אמה החליטה שהיא מוותרת מסיבה לא מובנת ונשארה באחת מנקודות האיסוף של היהודים לפני הגירוש הבא. באחת מנקודות אלה, סבתא זיהתה את גופתה על פי שערה ושמלתה, מקום קבורתה לא נודע.

ההליכה נמשכה ימים ולילות. באזור אוקראינה, סבתא מספרת שהיו אנשים שנתנו להם אוכל, לחם ומרק ודברים נוספים, היא אמרה ששם היו אנשים טובים מאוד בניגוד למולדובה, ששם האנשים היו ממש לא נחמדים. בדרך, אחיה של סבתא היו רצים לחפש אוכל מים וצרכים נוספים, ואף אחד לא חזר מהריצות האלה. אחיה ואחותה שלא רצו או שרדו את הבריחות, נשארו רק סבתא, אביה, דודתה, אחיה ואחותה. נדמה היה כי הצעדה הייתה בלתי פוסקת וארכה זמן מאוד מאוד ארוך. בסופו של דבר, הגיעו לעיירה פייטקובק בבלרוס, על גבול אוקראינה, כמו גטו, ושם נשארו. באחד הלילות אחותה של סבתא נרדמה לידה, ונפטרה בשנתה.

לאחר התאקלמות בעיירה, אביה לב החל לעבוד מחדש כנפח, והיה מאוד מוכר באזור, וכך השתמש בקשריו כדי להשיג אוכל וצרכים. כל הילדות של סבתי הייתה בצל המלחמה והייתה מלווה בקשיים רבים בעקבות זאת. דוגמה לכך, לכל אורך חייה, התקשתה באיות מילים מכיוון שלא למדה כמעט בכלל בבית הספר. סבתא סיימה רק 4 שנים בבית ספר יסודי, במהלך המלחמה לא למדה ולאחר המלחמה לא חזרה ללימודיה.

שבתות וחגים

בבית של סבתא אסתר, נוהלו חיי משפחה יהודיים ומסורתיים. שמרו שבת וכשרות, חגגו וציינו חגים ומועדים וגם, כמו כל היהודים, ערכו סדר פסח. הסדר היה נחגג בצורה מסורתית, עם הרבה אוכל לכל האנשים שבאו. מאכלים מסורתיים ממצה כמו קניידלך ופלצעלך ומאפים כשרים לפסח. העיירה בה גרו, אידינץ, הייתה כולה כקהילה יהודית אחת גדולה ומפותחת מאוד, בה היו מקיימים אירועים מיוחדים. לעיתים בסתר, עקב שלטונה של ברית המועצות שאסר על קיום טקסים דתיים מכל סוג ועם קשר לכל דבר רוחני, כמו חתונות, בריתות וחגיגות כאלה ואחרות. לאחר גירושם מהעיירה עם תחילת המלחמה, נראה כי קיום המנהגים והמסורת היהודית היה בלתי אפשרי, אך למרות זאת היה קיום סמלי של היהדות לכל אורך הדרך.

עליית משפחתי לארץ

סבי, ראובן פקר, (בנה של סבתא אסתר, אבא של אבא שלי, יורי), ריכז את עליית כל המשפחה לארץ, כ-12 איש מקישינב שבמולדובה, בתוכם סבתי אסתר פקר. מסלול העלייה התחיל בנסיעת רכבת מקישינב לבוקרשט, בירת רומניה, ושם שהו כ-24 שעות במלון שאורגן ומומן על ידי הסוכנות היהודית. לא נאמרה להם שעת הטיסה לישראל, מכיוון שמשלחות היהודים היו תחת מעטה חשאיות. לבסוף, העירו את כולם באמצע הלילה ועם אוטובוסים, נלקחו כל היהודים לשדה התעופה למטוס של אל על, זו הייתה הפעם הראשונה שאבי טס במטוס, תחת אבטחה כבדה ישראלית כדי למנוע פגיעה בעולים. במטוס ניתנו לילדים מזכרות מהטיסה של העלייה לארץ מטעם הסוכנות.

בעת ההגעה לישראל, מקום מגוריהם הראשון של המשפחה, היה בעיר רחובות, אצל קרובים שעלו כבר בשנות ה-70 לשכונת 'אושיות'. לאחר מכן, המשפחה התחלקה: בעוד שהמשפחות שיכלו לפרנס בצורה מספקת, פנו למגורים בדירה רגילה. משפחתו הגרעינית של אבי הגיעה לדירה שכורה ברחובות, בשכונת מרמורק.

לעומתם, חלק מהמשפחה שפחות יכול להתפרנס בעצמו, פנה למגורים שאורגנו מטעם הסוכנות היהודית והיו במחיר מוזל. לאחר מספר שנים, סבתא וסבא עברו לדירה באשקלון בעוד שכל המשפחה עברה לעיר אשדוד.

לאחר פטירתו של סבא, סבתא אסתר הצטרפה למשפחה באשדוד כדי להיות קרובה לילדיה, נכדיה וניניה.

הזוית האישית

רן: במהלך התכנית, למדתי דברים חדשים לגבי הצד של אבי במשפחה, סיפורה של סבתא רבתא שלי, ואנשים שלא הכרתי. התכנית נתנה לי סיפוק גדול כי היא נתנה תחושה שהסיפור נשמר ולא יישכח אף פעם, לדורות הבאים שירצו לחזור ולחקור.