מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון גרין, נולדתי בפתח תקווה בכ"ח אייר תשי"ב.

במסגרת השירות בהסדר של ישיבת הדרום הלכנו לשירות מבצעי של ארבעה חודשים היינו אמורים להיות חודשיים בתעלת סואץ בגבול מצרים וחודשיים נוספים היינו אמורים להיות בשארם אשייח.

כשהגענו לתעלה הציבו אותנו בגזרה הדרומית של התעלה ואני הוצבתי במוצב שנקרא "הכפר".

מדרומית למוצב "הכפר" היה מוצב "המזח" שהוא היה מוצב הפיקוד של כול הגזרה הדרומית של התעלה.

הפעילות שלנו הייתה בעיקר תצפיות לעבר הצד המצרי.

המוצב עצמו היה מוצב לא גדול היינו בערך עשרה אנשים.

לקראת סוף החודשיים שהיינו אמורים להיות שם החליפו אותנו חיילים חדשים שהגיעו יומיים לפני ראש השנה תשל"ד.

כשעלינו מהתעלה למחנה הנחל ברפיח כינסו אותנו וביקשו חמישה חיילים שיתנדבו לשרת בפיקוד מרכז במקום בשארם אשייח.

 תעלה במוצב בקו ברלב

הסיבה שביקשו שזה יהיה בהתנדבות כי השרות בשארם אשייח נחשב לצ'ופר מאוד גדול.

אני שהייתי צריך לעזור בבית העדפתי את השירות בפיקוד מרכז שממנו יותר קל לקבל חופשה.

לאחר ראש השנה הגענו ליחידת הנחל שהייתה בפיקוד מרכז ושם אמרו לנו שאנחנו צריכים לעזור למכס לבדוק את הנכנסים במעברי הגבול אלנבי ואדם על נהר הירדן.

העבודה לא הייתה מעניינת היינו מתחילים אותה בשעה שמונה בבוקר ומסיימים אותה בשעה ארבע אחרי הצהריים.

בערב יום כיפור היינו אמורים לסיים את העבודה בשעה אחת בצהריים ועלינו על הרכבים של המכס כדי לסוע הביתה.

ואז הודיעו שיש כוננות ירדנו מהמכוניות של המכס וכינסו אותנו ב"מחנה חנן" ביריחו.

בשלב הזה אף אחד לא ידע מה צריך לעשות ושלחו אותי להשלים מניין בהיאחזות ארגמן.

ביום כיפור אחר הצהריים הבנו שקרה משהו כי ראינו מטוסי קרב טסים מעל הבקעה לכיוון סוריה.

במוצאי יום הכיפורים חזרנו ל"מחנה חנן" וההוראה הייתה שצריך להישאר בגשרים ולהמשיך לעבוד עם המכס מאחר ורצו שהתנועה על הגשרים תמשך ללא הפרעה.

לא ידעתי שכל החברים שלי בשריון גויסו לגזרה הדרומית של התעלה והם חצו את התעלה.

רק לאחר מספר חודשים כשלוויתי את טייס המסוק של מפקד פיקוד מרכז ל"מצודת כפיר" (מפקדת פיקוד מרכז בירושליים. כיום שם המחנה הוא "מצודת נחמיה", על שם האלוף נחמיה תמרי, שנהרג במקום בהתרסקות מסוק בשנת 1994). וסיפרתי לו שאני תותחן טנק ואני תקוע בבקעה בהוראה של שר הביטחון הגיעה הוראה למחרת להעביר אותי ליחידה שלי שהייתה באזור מעברי המתלה מול הארמיה השלישית של הצבא המצרי.

הגעתי אליהם, ואז התברר לי שמפקד הטנק שלי מנחם לונץ נהרג מפגיעה ישירה והתותחן שהחליף אותי נפצע וכן נפצע הטען קשר, חברי הרב יוסף כרמל.

הפעילות מול הארמיה השלישית התאפיינה בשגרה די משעממת. האוכל שאכלנו היה מבוסס על מנות קרב ונוצר מצב שמאכלים מסוימים שלא אהבנו התחילו להתאסף בכמויות מאוד גדולות ולא ידענו מה לעשות איתם.

בשלב מסוים, הפלוגה הייתה צריכה למנוע מעבר של הספקה מהצד המצרי למוצב שנכבש על ידי המצרים וצה"ל לא הצליח לכבוש אותו מחדש והצוות שלי חנה עם הטנק על שפת האגם המר והיה אמור למנוע את מעבר ההספקה.

ליד המקום שחנינו עם הטנק היה מצבור של אשפה שנזרקה שם על ידי חיילים שהיו שם לפנינו ובה מצאנו בקבוק ליקר קימל חדש וסגור ואמרנו לעצמנו שבכל שנה בחודש ינואר נרים כוסית של ליקר קימל.

לאחר המלחמה התחתנתי עם אשתי זיוה שגרה בכפר סבא. אבא שלה, סבא יצחק, עבד כמוהל בבית היולדות בכפר סבא והתברר שהאחות האחראית היא האמא של המפקד שלי מנחם לונץ שנהרג במלחמה.

מנת קרב