מאגר סיפורי מורשת

שמי חיאל דוד נולדתי ב1937 בארץ ישראל.

בתאריך – 29.6.46 היה אירוע מכונן בתולדות עם ישראל שנקרא "השבת השחורה". השבת השחורה הוא כינוי שניתן ליום שבת, ל' בסיוון תש"ו, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים, קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו. המבצע כונה על ידי הבריטים "אגאתה". (ויקיפדיה).

השלטון הבריטי שישב בארץ החליטו לעשות פעולה נגד היישוב הישראלי. הם כיתרו את היישובים עם חיילים, וחיפשו נשקים ואנשים מסוימים. גם בשריד הקיבוץ שסבא שלי גדל.

סבא מספר: אני זוכר שבחדרים לא היו שירותים ובשביל לשגע את הבריטים, חברי הקבוץ היו חכמים, הם החביאו את הנשקים במקומות שהבריטים לא יכולים להגיע, כמו מתחת לכוורות דבורים. אני עוד זוכר שאספו את כל תעודות הזהות, בשביל שהם לא יוכלו לקחת את האנשים שהם חיפשו . הבריטים שלא ידעו מי זה מי, אספו את חברי הקיבוץ, הקיפו אותם בגדר ולקחו אותם  לעתלית למחנה מעצר עתלית, וביניהם היו אבא שלי ועוד חברי קיבוץ משריד. מחנה המעצר בעתלית, או מחנה המעפילים בעתלית, שימש כמתקן כליאה בריטי ובו נכלאו אסירים בזמן המנדט הבריטי, וכן שימש למעצר מעפילים ופעילים במחתרות. לאחר סיום המנדט, הוסב המתקן לשמש כמחנה מעבר לעולים. המחנה נפתח בינואר 1940, ופעל במתכונת זו עד להקמת מדינת ישראל במאי 1948. במשך השנים נעצרו בו למעלה מ-40,000 מעפילים. (ויקיפדיה).

הם חיפשו בין העצורים בעתלית, אנשים מבוקשים ובין העצורים גם היה חבר קיבוץ שריד שקראו לו סיומקה, והוא היה מבוקש בגלל שהוא היה בפלמ"ח והוא פוצץ את הראדר. פיצוץ תחנות הרדאר היה סדרת פעולות שבוצעו נגד תחנות מכ"ם בריטיות, אשר הוקמו על הר הכרמל ושימשו לגילוי ספינות מעפילים בשנים 1946 ו-1947. שתיים מפעולות אלו יצאו לפועל בתקופת תנועת המרי העברי על ידי אנשי הפלמ"ח. (ויקיפדיה). מעתלית לקחו את העצורים, גם את אבא שלי, לרפיח, ורק אחרי חודשיים שחררו אותם".

סבא שלי היה חבלן בצבא, ובמלחמת ששת הימים כשרצו להיכנס לרמת הגולן והיו מוקשים, הוא ועוד כמה חיילים פינו את המוקשים, ונכנסו לרמת הגולן. הם עברו בכל המוצבים הסורים ושמו חומר נפץ. הוא סיפר לי עוד, שגם לימדו אותם לבנות ולפרק גשרים, וכשגשר התפוצץ הם בנו אותו מחדש.

הזווית האישית

רוני: לאחר כתיבת הסיפור נפטר סבא היקר שלי. זה תיעוד של זיכרון אחרון ממנו.