מאגר סיפורי מורשת

שמי בל, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה סיפור מורשת על סבתא רבתא שלי, מירה.

שמה של סבתא רבתא שלי הוא מירוורי שלומוב, אבל במשפחה כינו אותה מירה. מקור השם מירוורי הוא מן השפה הפרסית והטורקית ומשמעותו הוא פנינה. היא נולדה בשנת 1934 באזרבייג'ן בכפר יהודי בשם קובה. בגיל חודש המשפחה עברה לעיר הבירה של אזרבייג'ן, באקו. הם עברו לשם מכיוון שנתנו לאביה עבודה במפעל נפט בבאקו, ומאז היא גרה בבאקו. עד שבשנת 1995 היא עלתה לארץ עם בעלה ועם בתה הקטנה כשהייתה בת 22. בארץ חיכו לה אחיה, אמה ושני ילדיה הבכורים. היא הייתה מורה לכימיה וביולוגיה, והיא לימדה 40 שנה בבאקו. להוריה של סבתא רבתא שלי קראו חיה ויהודה, שניהם נולדו גם בקובה באזרבייג'ן. אמה הייתה ספרית של גברים ואביה עבד במפעל נפט. במפעל הנפט הייתה פעם שריפה ואביה נכווה בזמן שניסה להציל אנשים ובעקבות זה קיבל כוויות חזקות, בעקבות כך נפטר בגיל 27.

סבתא רבתא שלי גדלה בבאקו, היא למדה בבית ספר אזרי, למדו שם בשפה הטורקית. בזמן שהיא הייתה ילדה הייתה מלחמת העולם השנייה. לכן להרבה משפחות היה חוסר באוכל, וגם להם לא היה קל, אבל בגלל שאמה עבדה כספרית, ובאותו הזמן היה ביקוש גדול לתסרוקות ותספורות – אז היה להם מספיק אוכל בשביל לחיות. בנוסף לזה, היא הייתה יתומה מאבא מגיל קטן, אביה נפטר כאשר היא הייתה בת ארבע. סבתא רבתא למדה היטב בבית ספר, היה לה חשוב להשקיע כדי שבסופו של דבר יהיה לה מקצוע כדי שתוכל לעזור לאמה בבית. מגיל קטן היא רצתה להיות רופאה, אבל לבסוף היא לא התקבלה לאוניברסיטה לרפואה למרות ציונייה הגבוהים. היא לא התקבלה לאוניברסיטה לרפואה מכיוון שהייתה יהודיה. לבסוף היא בחרה ללמוד הוראה למדעים כי גם זה מאוד עניין אותה. בגלל שפעם לא הייתה טכנולוגיה ברמה בה היא קיימת כיום, הם אהבו לשחק במשחקי חצר, תופסת, מחבואים, קלאס ועוד.

בשנת 1995 סבתא רבתא שלי עלתה לארץ. לפני שהם עלו לארץ, אנשים שמעו שהם מתכננים לעלות לארץ והתחילו לאיים עליהם תושבים מוסלמים בשכונה, לסחוט אותם ולדרוש מהם שישאירו להם את הדירה שלהם ואת הרכוש שלהם במקום למכור. הם היו מאיימים על החיים שלהם, מה שהכניס אותם ללחץ וחרדות. למרות האיומים, הם החליטו לא להיכנע ולמכור את הדירה והרכוש שלהם כי הם היו חייבים כסף שאיתו יוכלו להתחיל חיים חדשים בארץ. בגלל הסטרס הנפשי שהם עברו לפני העלייה, סבתא רבתא שלי חלתה כבר שהיא הגיעה לישראל. היא סבלה מכאבי ראש חזקים ואפילו לא יכלה לקום מהמיטה, לקח לא מעט זמן עד שהיא התאוששה וחזרה לעצמה.

תחילה הם הגיעו לתל אביב מכיוון שרוב המשפחה גרה בתל אביב. לאחר זמן מה הם עברו לאור יהודה, כי זה היה קרוב לתל אביב אבל היה יחסית זול. הם רצו לגור קרוב לתל אביב מכיוון שבתם הקטנה למדה בתל אביב ועשתה סטאז' בבית חולים תל השומר. הם היו זוג פנסיונרים ורוב הפנסיונרים שעלו לארץ לא לקחו משכנתא, כי הם היו מבוגרים ולא עבדו, אבל הם רצו שלבת שלהם הקטנה שגרה איתם יהיה בית קבוע, לכן החליטו לקחת את הסיכון ולקחו משכנתא למרות הגיל המבוגר. היה להם חשוב שיהיה לבתם הקטנה את התנאים הכי טובים כדי שהיא תצליח ותלמד רפואה, מכיוון שזה היה חלומה של סבתא רבתא שלי – להיות רופאה. אם הבת התקבלה לרפואה, אז היא תעשה הכל כדי שבתה תהיה רופאה.

הקשר של סבא רבתא וסבא רבא החל בכך שסבא רבא הסתובב במסדרונות האוניברסיטה וראה תמונות של תלמידות מצטיינות, ופתאום הוא ראה תמונה של תלמידה מצטיינת עם שם יהודי, וזאת הייתה סבתא רבתא שלי. הוא התלהב שיש תלמידה יהודיה ועוד מצטיינת והחליט שהוא חייב להכיר אותה, כי זה משהו שהיה מאוד נדיר באותה תקופה, מכיוון שבקושי היו תלמידות יהודיות ועוד מצטיינות. הוא החליט ללכת למזכירות של האוניברסיטה ולבדוק מה הכתובת שלה, כדי שיוכל ללכת להכיר אותה. הוא הלך לכתובת שנתנו לו כל יום כדי לחפש אותה, אבל בזמן הזה היא בכלל הייתה בנופש בכפר קובה. בזמן הזה בו הוא בא לשם כל יום, השכנים התחילו לחשוב ולחשוד שהוא גנב, ולכן הם הזמינו את המשטרה. סבא רבא שלי הסביר שהוא מחפש את סבתא רבתא שלי כי הוא רוצה להכיר אותה, ואז הסבירו לו שהיא בכלל בחופשה עכשיו בגלל שהייתה חופשה מהלימודים ושיחזור אחרי זה. וכך הוא באמת עשה, הוא ביקש מדודה שלו לבוא לבקש מאמה של סבתא רבתא שלי שתתן להם להכיר, כי כך היה נהוג באותה תקופה. אמה של סבתא רבתא שלי הסכימה לכך. ובסופו של דבר הם נפגשו והכירו ואחרי כמה חודשים התחתנו.

לסבתא רבתא שלי היו ארבעה ילדים: בן בכור, ועוד שלוש בנות. הבת הראשונה היא סבתי. סבתא רבתא שלי ילדה את ילדה הבכור בגיל 24 בבאקו. היא מאוד אהבה את ארבעת הילדים שלה, היה לה חשוב שהם ילמדו טוב ותהיה להם השכלה גבוהה כדי שהם יחיו טוב. היה לה חלום שכל הילדות שלה יהיו רופאות אבל סבתי בחרה להיות מורה למתמטיקה. שתי בנותיה האחרות למדו רפואה וכיום הן רופאות, כמו החלום של סבתא רבתא שלי. בשביל שהיא תוכל לספק לילדיה את כל מה שירצו, היא עבדה בשני בתי ספר כדי להרוויח מספיק כסף כדי לפרנס את הבית בכבוד. היא תמיד עזרה לילדים שלה, כששהיא עלתה לארץ היא תמיד דאגה לעזור להם. היא עזרה להם בכל תחום שיכלה ונסעה רחוק בשבילם כדי לשמור על ילדיהם, כדי שהם יוכלו להשכיל וללמוד בארץ.

סבתא רבתא שלי אהבה מאוד לקרוא ספרים, היא לא יכלה להירדם בלי לקרוא ספר. זה היה הדבר האהוב עליה. הייתה לה ספרייה בבית עם ספרים שהיא אהבה לקרוא. היא גם הייתה רוקמת ותופרת בגדים ודברים בשביל הילדים שלה, היא הייתה תופרת הרבה שמלות בשביל הבנות שלה.

לבסוף סבתא רבתא שלי נפטרה בתאריך 10.8.2023. היא נפטרה בעקבות מחלות שונות שהגיעו עם הגיל. גם כאשר שהיא כבר לא הרגישה טוב, תמיד היה לה חשוב לדאוג למשפחה שלה. אני חושבת שהמסר שהיא הייתה רוצה להעביר הוא שמשפחה זה תמיד במקום הראשון. הם תמיד יהיו שם בשבילך ואתה צריך להיות שם בשבילם, כי בסופו של דבר אין משפחה אחרת. בנוסף לכך היא תמיד האמינה וחשבה שהכי חשוב להשקיע בלימודים ובהשכלה, ושאם יש מקצוע טוב והשכלה טובה – הילדים יצליחו בחיים ויהיה להם יותר קל.

הזוית האישית

בל הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לכתוב על סבתא רבתא שלי במסגרת התכנית, ברגע שניתנה לי האפשרות לעשות זאת השנה, בחרתי מיד לעשות את התיעוד על סבתא רבתא שלי. בגלל שהיא נפטרה לא מזמן היה לי מאוד חשוב להנציח אותה בדרך מיוחדת. היה לי מאוד חשוב לשמוע את הסיפור שלה מסבתא שלי וללמוד עליה עוד דברים. סבתי ממש התלהבה לשמוע שאני אנציח את אמה בדרך מיוחדת. היא הוסיפה ואמרה שאמה הייתה בן אדם אוהב ומיוחד ותמיד רצתה שכולם יוכלו לדעת עד כמה.