מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הרפתקאות סבתא שיינדל

ליאור עם סבתא שיינדל במפגש תכנית הקשר הרב דורי
סבתא שיינדל בילדותה
כיצד עברה סבתא שיינדל לימודי אחיות, שני נישואים ועלייה ממולדובה

סבתא שיינדל נולדה בתאריך 25.2.1947 בעיר קישינב אשר במולדובה בתקופת שלטון ברית־המועצות. היא נולדה למשפחה יהודית־מסורתית לשני הורים – אימא ואבא ואחות אחת. שם המשפחה המקורי שלה היה טווערסקי. כשנישאה לראשונה ב־1971 לפנחס ויינשטיין ז"ל שונה שם המשפחה ל־'ויינשטיין'. כשנישאה בשנית בשנת 1982 לולדימיר מרנסקי, נוסף לשמה גם שם המשפחה 'מרנסקי'. הוריה גם הם נולדו בקישינב. אביה, מיכאל טווערסקי, בא ממשפחה יהודית־חסידית מרובת ילדים, ואמה, פֶּסיָה טווערסקי לבית פָליקמָן, ממשפחה מסורתית־דתית.

שיינדל גרה בבית בצפיפות רבה בחדר אחד לכל המשפחה, וכמעט שלא היו משחקים. עם זאת, התיידדה שיינדל עם הילדים של השכנים. היא למדה בבית הספר שהיה ממוקם לא רחוק מביתה, ובכל בוקר הייתה הולכת כקילומטר אל בית הספר. בבית הספר היה חדר גדול שבו היו תולים על ווים בגדים עליונים כמעילים או צעיפים, מכיוון שהיה אסור להיכנס איתם לכיתות, אך אסור היה להיכנס אליו. לכן הייתה אישה שתפקידה היה לקחת מכל אחד את הבגדים העליונים שלו ולתת לו את המספר של הוו עליו תלויים הבגדים מוטבע על חפץ כלשהו. אם היית מאבד את החפץ עליו היה מוטבע המספר, היית צריך לחכות עד שכולם היו לוקחים את הבגדים שלהם ולראות אילו בגדים נשארו, והם כנראה הבגדים שלך. היא לא אהבה ללכת לבית הספר.

בקיץ בשעות אחר הצהריים היו נוהגים ילדי הרחוב לצאת החוצה ולשחק בגן שעשועים שבו היו נדנדות. בחורף, כאשר מזג האוויר היה מספיק טוב כדי לצאת החוצה, היו נוהגים הילדים לרכוב במורד גבעה במזחלת מתכת יצוקה.

סבתא בילדותה

תמונה 1

מילדות ידעה שיינדל שבתור אנשים מהמעמד הבינוני הנחות אין להם הרבה אפשרויות, אך למרות שהיו קשיים כלכליים רבים הם עדיין אכלו טוב, התלבשו בבגדים נקיים ומסודרים וקיבלו עזרה בלימודים. לאחר שבע שנות לימוד בבית הספר, שיינדל עזבה את הלימודים מכיוון שהיה לה רע בבית הספר והיא יכלה לעמוד במשמעת הנוקשה שהייתה שם.

לאחר שפרשה מן הלימודים הלכה ללמוד בבית ספר לאחיות בקישינב, רחוק מביתה, ובסוף כל יום חזרה הביתה. בבית הספר לאחיות חשה טוב יותר מאשר בבית הספר הרגיל ונהנתה ללמוד בו. היא למדה בבית הספר לאחיות שנתיים וחצי, ולאחר מכן הלכה לעשות תעודת בגרות בבית ספר ערב למבוגרים, במקביל לעבודתה כאחות שטח (אחות שטיפלה בחולים בביתם באמצעים שניתן היה להביאם אל בתים) בקופת חולים בקישינב בשעות היום, ולאחר שנתיים בבית ספר ערב, קיבלה תעודת בגרות. לאחר מכן ניסתה להתקבל לבית ספר לרפואה בלנינגרד – היום העיר נקראת סנקט פטרבורג, אך בסוף לא למדה שם, חזרה הביתה והמשיכה לעבוד כאחות.

כשנישאה לראשונה, שיינדל נישאה לפנחס ויינשטיין ז"ל ועמו הולידה שני בנים: אריה ויינשטיין ואיליה ויינשטיין. שמונה חודשים לאחר שנפטר בעלה הראשון, עלתה שיינדל יחד עם שני בניה לארץ ישראל, בשנת 1978. את ולדימיר "ווה" מרנסקי הכירה דרך חברים בארץ ישראל, בשנת 1982 נישאו, וב־1986 נולדה בתם גלית מרנסקי. סבתו של "ווה", אלקה, קיבלה זוג פמוטים בסביבות 1880 לרגל חתונתה עם הלל מרנסקי. הפמוטים עברו בירושה להוריו של "ווה", ומהם ל־"ווה", ויעברו בירושה גם לגלית בתם. כיום הפמוטים בביתם של "ווה" ושיינדל.

הפמוטים שעברו אל "ווה" בירושה בביתם של שיינדל ושל "ווה"

תמונה 2

כיום נמצאת שיינדל בפנסיה. היא גרה בירושלים. היא אוהבת להיות בקשר עם נכדיה ונהנית כשהם מבקרים אותה. היא אוהבת לצפות בהצגות בתיאטרון היידיש "יידישפיל", לטייל ברחוב יחד עם "ווה" ולקרוא ספרים על ההיסטוריה של העם היהודי. היא מגשימה את החלום שלה לנסוע לחו"ל ונוהגת לנסוע יחד עם "ווה" לחוץ־לארץ. יש לה עשרה נכדים: שלושה נכדים מאריה, ארבעה מאיליה ושלושה מגלית. 

"אני מחלקת את החיים שלי לאחרי העלייה ולפניה," אומרת שיינדל. היא אומרת שיש לאהוב את ארץ ישראל מכיוון שהיא לא ניתנה על מגש של כסף, ושיש להעריך אותה. "המסר שלי לדור הצעיר," כך היא אומרת, "הוא להעריך את ארץ ישראל, ללמוד לראות בכל דבר בחיים את הצד החיובי ולא את השלילי."

הזוית האישית

ליאור הנכד המתעד: אני מאוד נהניתי מהתוכנית ומאוד נהניתי לראיין את סבתי. חשתי עניין רב בחקר השורשים ולמדתי דברים שאם לא הייתי צריך לראיין את סבתא אולי מעולם לא הייתי מגלה. למדתי הרבה ונהניתי לגלות, והסיפורים שגיליתי היו מאוד מעניינים. אני רוצה לאחל לסבתא בריאות. סבתא גם נהנתה לספר ולשתף ומאחלת לי בריאות גם היא.

מילון

"לא משנה מה יקרה - העיקר שתזרקו אותי במשפחה שלי"
לא משנה מה יקרה, המשפחה היא הכי חשובה והכי מגינה.

לנינגרד
העיר השנייה בגודלה ברוסיה. כיום נקראת סנקט פטרבורג.

יידישפיל
יידישפיל (ביידיש: הלחם של "משחק" ו"יידיש") הוא תיאטרון יידיש הפועל בתל אביב מאז שנת 1987. תיאטרון "יידישפיל" לקח על עצמו את משימת שימורה וטיפוחה של תרבות שהיא אבן יסוד חשובה בתולדות העם היהודי. שפת היידיש היא שפה חיה ונושמת בקרב רבים מהעם היהודי גם כיום, ולתיאטרון יש קהל קבוע, רובו מבוגר יחסית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני מחלקת את החיים שלי לאחרי העלייה ולפניה“

הקשר הרב דורי