מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני דן, סבא של גולן ומשתתף עמו השנה בתכנית הקשר הרב דורי ויחד תיעדנו את סיפורי.

נולדתי בתאריך 18.12.1941. אבי ואמי "צברים" שנולדו בירושלים העתיקה ואנחנו דור רביעי בארץ. היינו שלושה אחים ושתי אחיות, אבא שלי היה קבלן בניין שבנה הרבה מבתי העיר ברמת גן. אמי הייתה עקרת בית שגידלה אותי ואת אחיי. אני הייתי הבן השלישי במשפחה, כאשר לפני היו אח ואחות ואחרי נולדו תאומים.

אספר מזכרוני, את אחד מסיפורי ילדותי ברמת גן.

בילדותי 

בילדותי גרנו ברמת גן ליד האיצטדיון. באצטדיון רמת גן, בדרך כלל היו האירועים הגדולים ביותר של מדינת ישראל ולנו בתור ילדים לא נתנו להכנס ללא אישורים. אז מה עשינו? היינו נכנסים לנחל הירקון ומשם מתגנבים לתוך האצטדיון. פעם אחת ביום העצמאות היה אירוע באצטדיון וגם הפעם נכנסנו דרך נחל הירקון ולהפתעתי בחניה נתקלנו ברכב של "ראש הממשלה הראשון", דוד בן גוריון, לפני שהוא נכנס לאזור האנשים החשובים באצטדיון.

באחד הימים כשהייתי בן 10 בערך, אבא שלי (סבא רבא אליעזר) הגיע במוסך לאופנועים, ושם הוא פגש באיש מכפר הס שגם בא לתקן את אופנועו. הם שוחחו ביניהם והאיש סיפר לו שהוא מכפר הס,ושהוא חייב לעזוב את הארץ  ולטוס לקנדה לצמיתות, לכן עליו למכור במהירות את המשק. סבא אליעזר ביקש לראות את המשק והחליט לקנות אותו, בגלל שבאותה תקופה דוד בן גוריון יצא בהכרזה שאנשים יעברו מן העיר אל הכפר להתיישבות וסבא מיד קפץ על המציאה. כעבור חצי שנה החל לבנות במו ידיו את הבית בכפר הס, ולאחר גמר הבית המשפחה עברה לגור בכפר הס. התחלנו לגדל גידולים כגון: ירקות, פרחים וגם הקמת רפת ולול.

  בצעירותי

כשהגעתי לכפר הס הייתי בסביבות גיל 11-10. מיד נכנסתי ללמוד בבית הספר בתל מונד. הייתי ילד חדש, עד שנקלטתי בין החברים לקח קצת זמן, אבל בסוף הם קלטו אותי והיו מאוד מאוד חמודים ונחמדים וקשורים לילד שבא חדש מאזור העיר לכפר. גדלנו יחד, היינו קבוצה של 15 ילדים בערך, שבה היינו מבלים והולכים לבית הספר, וחוזרים ונהנים. אל ביה"ס היינו מגיעים ברכיבה על חמור, סוס ולפעמים גם ברכיבה על אופניים. כשהגענו לבית הספר, קשרנו  את החמור ליד הכיתה, וכך היינו לומדים. מסיימים את יום הלימודים, וכמובן חוזרים בחזרה דרך הפרדסים על החמורים. זה היה בתחילת שנותיי בביה"ס, כי זמן מה לאחר מכן לא הרשו לנו להגיע עם החמורים.

היינו  גם בפעילויות של תנועת המושבים. היינו קבוצה מאוד נחמדה, ילדים שובבים מאוד. בימים מסוימים היינו נפגשים ונהנים ממשחקים ומכל הבא ליד. כך גדלנו, למדנו ובילינו, אבל חלק מהחיים שלנו כילדים היה סביב העבודה במשק. עזרנו בגידול הפרות (היו לנו פרות), עזרנו בגידול הירקות, עבדנו בלולים, למעשה, עבדנו בכל מקום. לא כמו בימינו: הילדים באים מבית ספר, מתפנקים להם, הולכים לחוגים, או לדברים כאלה. בילדותי לא היו חוגים, רק עבודה, ובערב אחרי שגמרנו את העבודה, היה לנו זמן קצת להכין שיעורי בית (מי שיכל לעשות), והיה לנו גם קצת זמן לשחק עם כל הקבוצה של הנוער, של הילדים. ככה גדלנו כולנו עד גיל 18: כולם עובדים, כולם לומדים, כולם נותנים יד לשכם, לפיתוח המשק, בפרדסים, ברפת, בלול, וכמובן בירקות.

היינו מגדלים עגבניות. זו התקופה שהמושב, כפר הס, נחשב מאוד והיה ידוע במיוחד בגידול העגבניות, שאותם שיווקו לתנובה. ההורים מאוד מאוד העריכו את עזרת הילדים לאחר שעות הלימודים. כשהגענו לגיל שמונה עשרה כולנו היינו מיועדים להתגייס לצבא. כל מי שהיה בכושר סביר ביותר כמובן התגייס לצבא ומי שלא יכל והיה לא בריא השתדל להתנדב לכל מה שהיה יכול כדי לעזור למדינה. התקופה הייתה תקופה שבה פותחה המדינה. כמובן שהיו מלחמות, והיו תקופות קשות, קשות מאוד….

וכך עברה ילדותינו, התנדבויות, פעילויות, צבא, ולאחר מכן גדלנו, נישאנו, והקמנו בתים ומשפחות.

בגיל 18 התגייסתי לצבא הגנה לישראל

כשגדלתי והגעתי לגיל 18 התגייסתי לצבא הגנה לישראל, עברתי טירונות בבסיס הדרכה מספר 4, שהיום נקרא "צריפין". לאחר מכן עברתי קורס הדרכה והוסמכתי להדריך טירונים המיועדים לקורס טייס. עברו תחת ידי הרבה חיילים שהפכו לאחר מכן לטייסי קרב בכל סוגי המטוסים של חייל האוויר. הייתי גאה בהם מאוד.

ההיכרות עם צילה

את אשתי, צילה הכרתי במסיבה בתל אביב, היא הייתה נערה מאוד יפה (עד היום היא יפה מאוד), במסיבה היו ארבעה "דנים", וכל אחד ניסה להתחיל עם צילה. אחרי המסיבה כאשר היינו צריכים לחזור הביתה לקחתי את כל הבנות במכונית, כי רק לי היתה אז מכונית ופיזרתי אותן בבתים, כאשר אני משאיר את צילה במכונית אחרונה, כדי שאוכל לתת לה נשיקה ולבקש ממנה לצאת איתי. היא הסכימה ומאז אנחנו יחד.

 טקס הנישואין היה באולם "הוועד למען החייל " בתל אביב

לאחר מספר חודשים שהיינו חברים, הצעתי לה נישואים. טקס הנישואין היה באולם "הוועד למען החייל" בתל אביב. עברנו לגור בדירה בתל מונד ושם נולד לנו הבן הראשון ששמו צבי (צביקה) על שם סבא צבי, האבא של צילה שנהרג במלחמת השחרור.

בינתיים, כאשר אנו גרים בתל מונד התחלנו לבנות את ביתנו בכפר הס במשק של סבא רבא אליעזר. לאחר כחמש שנים עברנו לגור בכפר הס בבית שבנינו ושם נולד לנו בן נוסף ששמו כפיר. את השם כפיר נתנו לו על שם המטוס של חייל האוויר. עברו כשש שנים ונולד לנו הבן הצעיר אביב שנולד באביב ועל כך שמו.

כמו כל אדם, לי היו מספר תחביבים, אחד מהם היה ריקודים, הופעתי והשתתפתי בלהקות ריקודים ובמיוחד ריקודי עם. הייתי בין הסוליסטים של הלהקות (הייתי מופיע בתפקידי סולו). תחביב נוסף היה משחק בתיאטרון, השתתפתי בלהקה הדרמטית האזורית של מועצה אזורית הדר השרון (שכיום נקראת לב השרון), היינו מופיעים במחזות מפורסמים כגון: "כולם היו בני", "החולה המדומה", "התקווה לברכה", "שמו הולך לפניו" "האדמה הזאת" ועוד הצגות רבות. הופענו בכל המושבים בסביבה ולאחר מכן בכל הארץ ונהנתי מכך מאוד.

 עץ המשפחה שלנו

הזוית האישית

סבא דן: היה מאוד נחמד, חוויתי, מאוד נהנתי. המורות היו מאוד מאוד מקצועיות ונעזרנו ביכולתיהן.

גולן (הנכד): נהנתי מאוד לשמוע את הסיפורים של סבא, למדתי עליך המון דברים שלא ידעתי ובקיצור היה לי ממש, ממש, ממש, אבל ממש, ממש כיף.