מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא יעקב טל, ואני סבה של עפרי פוגל, תלמידת כיתה ה/4 בבית ספר הבילויים בגדרה. עפרי הזמינה אותי להשתתף עמה השנה בתכנית הקשר הרב דורי. במפגשים סיפרתי לעפרי את סיפורי.

לי ולאשתי בת שבע יש ארבעה ילדים: דבורית, בתי הבכורה, שהיא אמה של עפרי, עדי, דן והדס. אני נולדתי בישראל, בסיפורי כאן אספר את סיפור העלייה של משפחתי לישראל, את סיפור ילדותי, ובעיקר זיכרונות ילדות משמעותיים עבורי – כולם קשורים בחגי ישראל.

הורי – העלייה לישראל

הורי הם ישראל ומניה, שניהם שרדו את השואה. אבי, ישראל, נולד וגדל באזור טרנסילבניה שבצפון רומניה בעיר פייטרה נמץ, ואמי, מניה, נולדה וגדלה בפולין בעיירה חלם. המפגש בין הורי התרחש במחנה מעבר בגרמניה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. שם גם נולדה בתם הבכורה.

לישראל הגיעו הורי בהפלגה באוניית מעפילים בשנת 1949. הם הגיעו ללא חפצים או רכוש עם מזוודות ובהם בגדים בלבד. את כל רכושם השאירו מאחור כשנסו מפני הגרמנים.

כשהגיעו לישראל הם התיישבו בפרדס חנה, שליד חדרה. שם גרו בשנים הראשונות. אני נולדתי לאחר שכבר הגיעו לישראל והתגוררו בארץ, בשנת 1952, עברנו לגור בלוד ושם אני גדלתי ביחד עם הורי וארבע אחיותי.

שם המשפחה של אבי היה בירטנטל, ולאחר ההגעה לישראל הוא החליט לעברת את השם, כשהשאיר את שתי האותיות האחרונות בשם המשפחה – משפחת טל.

לקט זיכרונות ילדות מחגי ישראל בבית הורי

פסח

בפסח אבי נהג להשאיר כיסא ריק בשביל אליהו הנביא וכוס יין. כשאני ואחיותיי לא הסתכלנו אבי היה שותה קצת מכוסו של "אלהו הנביא", ואז היה קורא לנו לראות. ואנחנו שאלנו: אבל, לא ראינו אותו מגיע, אז איך הוא הגיע? ואבי ענה לנו: אליהו הוא "הרואה ואינו נראה". הוא מסתובב באוויר ומרחף.

פורים

לאמי ולאבי לא היה הרבה כסף כדי לקנות תחפושת בחג פורים. החברה של אמי הייתה תופרת במקצועה, אז אימא שלי ביקשה ממנה לתפור לי תחפושת. התחפשתי כל שנה באותה התחפושת – לשוטר צבאי, וכל שנה היא הייתה מתאימה לי את אותה התחפושת למידותיי. אני מאוד אהבתי את התחפושת.

בכל חג פורים הייתי נוהג לעמוד לצד הכביש, כשאני מחופש לשוטר צבאי ומסמן למכוניות צבאיות שעוברות – לעצור. והן באמת עצרו לי.

יום העצמאות

אבי היה מוזיקאי – הוא ניגן בתופים. לפני הרבה זמן, בתקופה שהיו להם פחות הופעות, הוא  התבקש יחד עם עוד מוזיקאים להופיע ברחבי העיר, בתוך משאית פתוחה (כמו במה), והם נסעו  במשאית הפתוחה, ברחבי העיר לוד וניגנו בכלים שלא היו צריכים חשמל: תופים, כל נשיפה ועד  וכך הם שימחו את תושבי העיר.

אני בתקופת השירות הצבאי שלי

הזוית האישית

עפרי: שמחתי מאוד להכיר וללמוד על סיפורי הילדות של סבי ומשפחתו.

סבא יעקב טל: נהניתי מאוד מהתוכנית "הקשר הרב דורי" ומההזדמנות להיפגש עם עפרי ולספר על משפחתי ואת סיפורי ילדותי.