מאגר סיפורי מורשת

הנינה חני פרידלנד מתעדת את סיפורו של סבא רבא, החסיד, הרב זלמן לייב אסטולין, אבא של סבתה גיסיה פרידלנד.

שנות ילדותו של סבא זלמן לייב

סבא זלמן לייב נולד ביום א' דחנוכה כ"ה כסלו תרע"ג (1933), לאביו ר' יעקב יצחק ולאמו שרה. הוא נולד בעיירה שומיאץ' (הסמוכה לעיירה חאסלאוויטש) בבילורוסיה. בעת לידתו נפטרה אמו מרת שרה. אביו ר' יעקב יצחק, לא יכול היה לגדלו לבדו, ולכן מסר אותו לאחות אמו – מרת גיסא בריינא. זו גידלה אותו יחד עם בעלה הרב ישראל נח אסטולין בעיירה שומיאץ בה התגוררו. כיוון שלא היו להם ילדים משלהם, השקיעו רבות בחינוכו של האחיין היתום. ר' זלמן לייב אימץ לעצמו את שם המשפחה של דודו, ומכאן ואילך נקרא שמו "אסטולין".

במקום ללכת ללמוד בבית ספר כמו שאר בני גילו, החל ללמוד אצל רב העיירה הרב דוד אליהו הכהן. הרב, שהיה בשנות התשעים לחייו, היה עוור, ולימד את ר' זלמן לייב בעל פה..

לאחר פטירתו של הרב כהן, בעת שר' זלמן לייב היה בן 13 לערך, החל ללמוד אצל ממלא מקומו ברבנות העיירה, הרב אדלשטיין שהיה מתלמידיו של רבי חיים מבריסק. ר' זלמן לייב שלמד כמה שנים רצופות גמרא מתוך הבנה מעמיקה, המשיך ללמוד אצל הרב אדלשטיין בעמקות גדולה, כתמורה לימד ר' זלמן לייב את ילדי משפחת אדלשטיין גמרא, רש"י ותוספות. במשך ארבע שנים למד ר' זלמן לייב עם הרב אדלשטיין, כאשר כל משך זמן הלימוד היה ר' זלמן לייב עומד על רגליו. בתקופה זו סיימו ללמוד יחד את כל הש"ס.

לאחר ארבע שנות לימוד, עלה הרב אדלשטיין לארץ הקודש. קודם שעלה, הציע לר' זלמן לייב למלא את מקומו כרב העיירה. ר' זלמן לייב שהיה אז כבן 17 בלבד, כבר נחשב לבקי, חריף וגאון גדול ואף כונה "העילוי משומיאץ". אולם ר' זלמן לייב סירב לבקשתו.

לאחר שמורו ורבו עזב לארץ הקודש, נדד ר' זלמן-לייב למוסקבה, שם חי בשכונת מארינא רושצ'א ולמד והתוועד רבות עם רב בית הכנסת מרינה רושצ'ה הרב ישעיה זושא שובאוו, הידוע בכינויו ה"בוידע רב" סבא עבד מעט לפרנסתו כשומר במפעל, אך את רוב שעות היממה הקדיש ללימוד התורה. בתקופה זו התקרב מאוד אל החסידים שהכיר וצעד אחר צעד החל לנהוג במנהגי חב"ד. הוא החל ללמוד חסידות, השתתף בהתוועדויות ודבק בגדולי החסידים בימים ההם. ברבות הימים הפך לחסיד נלהב.

מלחמת העולם השנייה

זמן קצר לפני פלישת גרמניה לברית המועצות, בא ר' זלמן בקשרי השידוכין עם מרת רייזל, בת החסיד ר' חיים בנימין ברוד מחשובי חסידי ברסלב.

כחצי שנה לאחר חתונתו, גויס ר' זלמן לייב בעל כורחו לצבא האדום, במלחמה כנגד הגרמנים. רעייתו מרת רייזל נותרה לבדה בביתה. במשך כל תקופת שהותו בצבא נזהר, שלא לאכול מאכלי טריפה.

בכל אותה עת נלחם סבי בחזית, כשהוא חש את יד ה' מגוננת עליו. באחת ההפגזות, כאשר החיילים היו בשטח פתוח, סילק אותו חייל אחר מהשוחה שסבי חפר ובה ניסה להסתתר. בעודו חופר לעצמו שוחה אחרת נפל פגז על השוחה, שממנה הוא סולק. והחייל שהסתתר בתוכה נהרג.

בסיום המלחמה, כשהוא פצוע ברגלו, הגיע סבי לטשקנט, לשם הגיעו קודם לכן, סבתא רייזל ובנה הפעוט. שם כבר התאספו חסידים רבים פליטי מלחמה. ר' זלמן לייב השתלב בטבעיות בעדת החסידים במקום. עד מהרה החל לעסוק בהרבצת תורה. הוא אסף ילדים שנותרו יתומים מהוריהם, לאחר שנהרגו או נפטרו מהפגזות, רעב וממחלות. כעשרים ילדים יתומים קיבץ סביבו והחל ללמדם..

במשך חייו נעצר ר' זלמן ועונה קשות.

הניסיונות לעלות לארץ

החל משנת תש"ו, לאחר מלחמת העולם השנייה, ניסו ר' זלמן לייב ובני משפחתו לצאת מרוסיה, יחד עם חסידים רבים נוספים. הם ניסו להבריח את הגבול אולם בסופו של דבר השתבשו האירועים ומשפחת אסטולין לא זכתה לצאת את רוסיה. כחלק מניסיון היציאה, מכרו את כל חפצי-הערך שלהם, כדי שיהיו להם מזומנים להוצאות הנסיעה. בינתיים נשארו ברוסיה  עשרים שנה. ר' זלמן לייב מצא עבודה למחייתו כשומר בבית חרושת, אך למרות זאת, נפשו שחשקה בתורה משכה אותו לבית המדרש. רוב שעות היום עסק בלימוד תורה בהתמדה ובשקידה האופייניים לו.

שנים ספורות לאחר המלחמה, נפטר בנם הבכור שהיה בן תשע בלבד, שהיה חולה בלבו. במשך השנים נולדו לבני הזוג אסטולין ארבעה ילדים: חיה, נפתלי, דוד וגיסא בריינא שהיא סבתי.

חלום היציאה מברית המועצות התגשם לאחר 20 שנה. בשנת תשכ"ו 1966 קיבלה משפחת אסטולין אשרת יציאה. לאחר הכנות לנסיעה ורכישת כרטיסים הם הגיעו לארץ ישראל בחודש תשרי תשכ"ז והתיישבו בעיר בני ברק.

סיפור ניסי

בשנת תש"ד (1944) נפצע סבי, זלמן לייב, במערכה הצבאית בסטלינגרד. גם אז, כפי שסיפר אחר כך, ניצל ממוות בצורה ניסית. הוא ישב בעמדת התצפית שלו זמן רב, קופא מקור, עייף ורעב. לאחר שלא באו להחליפו כשל כוחו והוא הניח את ראשו על ברכיו והתנמנם. בחלומו ראה זקן עיוור שבילדותו נהג לסייע לו, כשלצדו אדם נוסף, לא מוכר, בבגדים לבנים. הזקן אחז בו וניסה למשוך אותו כלפי מעלה. מעוצמת החלום, התעורר אבי והרים את ראשו בבהלה. באותו רגע שמע שריקת פגז וחש פגיעה בברכו, בדיוק באותו מקום שעליו נח ראשו שניות מספר קודם לכן… אמנם רגלו נפגעה, אך חייו ניצלו.מעוצמת החלום, התעורר אבי והרים את ראשו בבהלה. באותו רגע שמע שריקת פגז וחש פגיעה בברכו, בדיוק באותו מקום שעליו נח ראשו שניות מספר קודם לכן… אמנם רגלו נפגעה, אך חייו ניצלו בעקבות הפצצה הזו הוא היה עם קביים כל חייו.

לאחר שנים, כשסבי הגיע לארצות הברית הוא הלך לביקור אצל הרבי מליובוויאטש. לאחר מכן הוא פנה לרופא מומחה שיבדוק לא את הרגל. הצילומים לא היו משמחים במיוחד. באותו זמן היה ערב שמחת תורה, והרופא אמר לו, שהוא צריך לשכב שבוע ימים לפחות בלי לדרוך על הרגל. אבל, לסבא שלי היה ברור שהוא לא מפסיד את הריקודים בשמחת תורה. במיוחד, כשהוא אצל הרבי. ואכן, הוא רקד בהקפות ובשמחה. לאחר  ההקפות, הרבי התוועד. במהלך ההתוועדות הרבי הסתכל אליו וזרק לו חלה. לאחר החג סבי הלך שוב לרופא. והפעם, ב"ה, הבדיקות היו משמחות.

הזוית האישית

חני פרידלנד: זכות גדולה נפלה בחלקי, להכיר את שורשיי, אני מקווה ומתפללת להמשיך בדרכם.