מאגר סיפורי מורשת

סבתא איטה מספרת לנכדתה חנהל'ה.

שמי איטה ריילא קרנטלר, נולדתי בשנת 1962, בישראל בעיר ראשון לציון.

משפחתי

שמם של הורי, ישראל והענע רוחל זילברמן. שניהם נולדו ברומניה בעיר יאסי. אני זוכרת היטב את סבתי, אמה של אמי. שמה היה פסיה חיה, היא נפטרה זמן קצר אחרי בת המצווה שלי. סבתא שלי הייתה נוהגת להכין לי סלט ירקות מעגבנייה, מלפפון ובצל, חתוך קטן קטן, היא הייתה מניחה את הירקות על צלחת כגבעה, ומפזרת על זה כמה גרגירי מלח ומעט שמן. זה היה הסלט הטעים ביותר, שאכלתי אי פעם.

הורי היו ניצולי שואה. שניהם התייתמו מאביהם בגיל צעיר מאוד ונאלצו להתמודד עם אתגרי החיים, שזימנו להם התמודדויות עם רעב, עוני ובדידות. אך מעל הכול הם היו חדורי אמונה ותקווה וידעו שלא ירחק היום והקב"ה יחלץ אותם מהמציאות הקשה שבה חיו.

ילדותי

בשנות ילדותי, הורי גילו שניחנתי בכישרון אומנותי בנגינה, שירה ומשחק. ואכן, שכרו עבורי מורה, שלימדה אותי פיתוח קול, משחק ונגינה. הקמנו להקת בנות שנקראה "להקת גורביץ'". הופענו והעלנו הצגות, מחזות זמר וצברנו קהל מעריצות.

סיפור מיוחד על הקשר שלי לרבי

אני רוצה לספר לכם, על מקרה מרגש ומשמעותי בחיי, שהיווה ומהווה עבורי סמל לקשר הייחודי והקרוב שלי עם הרבי.

היה זה בשנת 2009, כאשר קיבלתי החלטה טובה, להחליף את מטפחת הראש בפאה. רב הקהילה שלנו, הרב בנימין קרניאל בירך אותי על ההחלטה הטובה, ואמר "עכשיו את הילדה של הרבי". אני התרגשתי והודיתי לרב, אך ביני לבין עצמי, לא הבנתי מה הפירוש להיות הילדה של הרבי?!

חלפו מספר חודשים, והגיעו חודשי הקיץ. בעיתונות החסידית פרסמו, שהחלו למכור כרטיסים, לכנס הארצי של נשות ובנות חב"ד. זו הייתה חוויה אהובה עלי במיוחד, רציתי בכל מאודי להגיע לשם, אך לא היה לי סיכוי לכך, כי בחודשי הקיץ עבדתי בקייטנות המתנ"ס ובקיץ המיוחד הזה הייתי מדריכה יחידה על קבוצת בנות. שאלתי וביקשתי מהמחליפה הקבועה שלי, שתסכים להחליף אותי ביום הכנס,. אך היא אמרה לי שהיא אינה יכולה, מכיוון, שהיא כבר הבטיחה להיות במקום אחר. הבנתי לצערי, שבכנס אני לא אוכל להשתתף.

השתדלתי להשכיח אותו מליבי. הגיע היום המיוחל, קמתי בבוקר לעבודתי בקייטנה עם כאב חד בלב, ותחושת החמצה קשה. כמובן שילדות הקייטנה לא חשו בכלום, התוכנית זרמה לה כסדרה מתוך שמחה וחדוות עשייה. לפתע! התקשרה אליי חברתי, שהייתה המחליפה הקבועה שלי, ואמרה לי, שהיא זוכרת שרציתי ממנה שהיא תחליף אותי ביום המיוחד הזה. היא הסבירה, שהיא התפנתה וזכרה את בקשתי. כל כך התרגשתי מהמחווה שלה, אך ידעתי שלא רכשתי כרטיס בזמן המתאים ולא שריינתי מקום בהסעה לירושלים.

הודיתי לחברתי, אך הסברתי לה, שעכשיו אין לי כבר סיכוי להיות בכנס. חברתי הפצירה בי, שבכל זאת אנסה ואז התקשרתי לחברה שבקהילה, שרכשה את הכרטיסים במרוכז, ושאלתי אותה האם במקרה נותרו כרטיסים? היא ענתה לי באורח פלא, שנשאר כרטיס אחד ויחיד. שאלתי אותה לגבי ההסעה, וגם שם נשאר רק מקום אחד. קראתי למחליפה שלי שתגיע במהירות, הסברתי לה מה התוכנית של המשך היום, רצתי, ועליתי על ההסעה, שחנתה בדיוק בפתח בית הספר שבו עבדתי. תוך שעה ישבתי בכנס המיוחל ואז הבנתי מה זה להיות ה"ילדה של הרבי". הרבי לא ויתר עלי, ומעל לכל סיכוי הייתי בכנס עם כל חברותיי.

לסיכום: נכדתי היקרה, לעולם לא נפסיק לבטוח בקב"ה. להאמין שהרבי מאיר ומלווה אותנו, ולכן להיות בשמחה ובעשייה כל הזמן.

 אני ונכדתי האהובה

הזוית האישית

סבתא איטה: אני חושבת, שהתוכנית חשובה מאוד לחיבור הקשר בין הסבתא לנכדה. התוכנית מהווה הזדמנות מצוינת עבור הנכדה להכיר טוב יותר, ולקבל ידע נרחב על חייה של סבתא, ילדותה, תחביביה, וחייה בצעירותה. ובתוכנית הנ"ל, נפתח חלון הזדמנות להכיר את סבא רבא וסבתא רבתא.

הנכדה חנהל'ה: אני חושבת, שתוכנית זו היא רעיון טוב, כי זה גורם לקשר של סבתא ושלי להתהדק. בזכות התוכנית נפתח בפניי עולם חדש של מושגים ודברים שלא הכרתי ועכשיו אני יודעת יותר דברים על המשפחה והשורשים שלי.