מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל יעקובי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להביא את סיפורה של סבתי, רינה לוי.

סבתא רינה

בשבילי סבתא היא חברה ממש כיפית שאני בוטח ויכול לדבר כמעט על הכול. בחרתי לשתף אותה בעבודתי בתכנית הקשר הרב דורי, כי חוץ מסבתא שלי מצד אבא (שאנחנו לא בקשר איתה), היא הסבתא היחידה שעדיין בחיים.

כמו שאמרתי אני פשוט אוהב לדבר עם סבתא שלי, אבל אני גם מאוד נהנה ממשחקי קופסא איתה, תמיד יש צחוקים וזה תמיד כיף.

סבתא סיפרה לי שבילדותה היא הייתה תלמידה מאוד טובה ועם כתב-יד מאוד יפה. היא הייתה ילדה מאוד עליזה, היא מאוד אהבה לצאת עם חברות, מאוד לא אהבה להישאר בבית. היא זוכרת שבסוף שבכיתה ח', (השנה האחרונה בבית הספר היסודי, אז למדו ביסודי שמונה שנים), הוציאו אותה מהשיעורים, בשביל שהיא תכתוב, בכתב ידה היפה, את הברכות לטקס הסיום. היא זוכרת את טקס סיום הלימודים בו כל תלמיד קיבל ספר תנ"ך, בתום שמונה שנות הלימוד ביסודי.

סבתא בילדותה

כיום סבתא שלי בת 69, והיא נולדה בשביעי לאוגוסט בשנת 1952. היא נולדה בארץ ולכן נקראת צברית, כנוי לכל מי שנולד אז בישראל ולא בגלות.

משלחת נוער לחו"ל

אירוע מאוד משמעותי שסבתא זוכרת מנערותה, היה בתום לימודיה בבית הספר, היא נבחרה יחד עם עוד כמה נערים ונערות לקבוצת נוער שנשלחה לחו"ל. אז לא היה מקובל שנוסעים וטסים לחו"ל, והם יצאו לחו"ל בפעם הראשונה בחייהם. היא מספרת שהשתתפותה במשלחת נוער זו תרמה לה המון מידע  חדש ומושגים חדשים, זה שינה את הסתכלותה על העולם בכלל, ממש נפתח לה עולם חדש במוח.

כששאלתי את סבתא רינה על הוריה, הסבא רבא וסבתא רבתא שלי, שהם כבר לא בחיים, היא  סיפרה לי שאבא שלה במשך הרבה מאוד שנים עסק בניהול מעדנייה מאוד מפורסמת ברחוב לוינסקי בתל אביב. בשנים האחרונות שלו, הוא עסק בניהול חשבונות בחנות של ידיד שלו. כשהיגיע לגיל הפנסיה הפסיק לעבוד ונהג ללכת למועדוני גמלאים יחד עם חברים שלו.

אימא שלה הייתה עקרת בית ולא עבדה, כמו שהיה נהוג אז. סבתא סיפרה לי שבמהלך השנים, היא מאוד רצתה לממש את עצמה, היה לה חשק לעשות משהו, אז היא התחילה לשווק מוצרי יופי עבור חברת קוסמטיקה. היא הייתה אישה מאוד חברותית והתגלתה כאשת מכירות מצויינת, ובסוף היא רכשה את העסק יחד עם אבא שלה, והם עבדו שם למשך תקופה ביחד.

יש לסבתא שלי אחות אחת שגדולה ממנה בשנה, אבל הן גדלו כמו תאומות. הן ביחסים מצוינים. הן היו מאוד קרובות זו לזו בילדותן, הן כמובן גרו ביחד. הן הלכו לאותם בתי ספר גם ליסודי וגם לתיכון. עד היום הן החברות הכי טובות ומדברות כל יום.

שירות הצבאי

שאלי את סבתי על אירוע מיוחד והיא בחרה לספר לי על השירות הצבאי שלה, היא זוכרת שבצבא היא הייתה תפקיד שנקרא מש"קית ח"ן, כמובן לא ידעתי מה זה אומר, אבל  סבתא הסבירה לי שמש"ק הוא מפקד שאינו קצין. ומשקית חן, הייתה מפקדת על חיילות. היא סיפרה לי שזה תפקיד מאוד אחראי לפקד על שאר הבנות בבסיס.

ההיכרות עם סבא

את סבא שלי היא הכירה בסוף החופש הגדול, באחד הימים כשבילתה בחוף הים, שם הם נפגשו. לאחר תקופת חברות הם נישאו. היא זוכרת את יום חתונתם שהייתה באולם חתונות עם המון אורחים, ריקודים. הייתה בחתונה תזמורת של נגנים אמיתית, כי לא היה אז מושג של די. ג'יי. שלוש שנים אחרי הנישואים היא הביאה לעולם את הבת הראשונה שלה, מור, שזו האימא שלי. היא הייתה רק אימא צעירה רק בת 23 אז.

הזוית האישית

יובל: למדתי המון דברים חדשים על העבר של סבתא שלי, בזכות ההשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי, השיחות עם סבתא, ההקשבה וכתיבת העבודה הזאת. זה מאוד עניין אותי ללמוד על זה, בכלל לא ידעתי ולא הכרתי שום דבר מזה, היום אני מבין שזה מאוד חשוב.

סבתא רינה: אהבתי מאוד את הרעיון שיובל בחר בי להשתתף עמו בתכנית ולהיות שותפה בעבודה הזאת. שמחתי על ההזדמנות לספר וללמד את יובל, דברים שיובל לא ידע קודם. מאוד שמחתי שגרמתי לו להרבה סקרנות ורצון לשמוע הן עלי והן על הורי ומשפחתי.

הביקור במוזיאון "אנו", במסגרת התכנית, אף חיזק את הקשר בינינו ועורר סקרנות ולרצות לדעת עוד על המשפחה, על הדור בכלל, על היסטוריה.