מאגר סיפורי מורשת

שמי לינוי פילייאייב, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, סבטלנה.

סבתי, סבטה חיימוב, נולדה בתאריך 5/4/1953 בסמרקנד שברוסיה, להורים אליהו ושרה שנולדו בסמרקנד, בשנת 1934. הם התחתנו בשנת 1952 ושנה לאחר מכן נולדה סבתי סבטה.

כשסבתי הייתה בת 18, היא פגשה את סבי רושל ולאחר חצי שנה של חברות הם התחתנו, שנה לאחר חתונתם נולד דודי בוריס וחמש שנים אחר כך נולדה אמי. שנה אחרי אמי נולדה דודתי נינה.

סבתי רצתה לספר את סיפור העלייה שלהם לארץ. בשנת 1982 עלו כל המשפחה של סבתי לארץ היא עלתה עם בעלה – סבי רושל, עם בוריס דוד שלי, עם אימא שלי ועם  נינה, דודה שלי.

שנה לפני שהם עלו לארץ, סבא רבא שלי, אליהו עלה לארץ ולאחר מכן הצטרפו אליו  כל שאר בני המשפחה וגם סבתא שלי ומשפחה. הסיבה העיקרית שלהם לעלות לארץ, היא מפני הגזענות שהייתה אז ברוסיה כלפי יהודים. לא קיבלו את סבי רושל, לעבודות מפני הייתו יהודי ולדודים שלי ולאימא שלי הציקו המון בבית ספר מפני שהיו יהודים.

ה"קש ששבר את גב הגמל" היה כאשר נקלעו לקשיים כלכליים, מפני שעבודה של סבתי כמורה בבית ספר יסודי, לא הספיקה כדי לפרנס את ילדייהם. באותה שנה סבי אליהו הגיע לארץ והתמקם כאן, אז סבתי וסבי החליטו הם רוצים לגור במדינת היהודים מפני ששם יקבלו אותם כמו שהם.

כך הי, כשהתחילה הגזענות כלפיי יהודים לגבור, החליטו שהם מוכרים את כל הרכוש שנשאר להם. הם לקחו את הטיסה הראשונה שהייתה לבולגרייה, משם לקחו טיסה למוסקבה ורק ממוסקבה לקחו מטוס למדינת ישראל.

לאחר שהגיעו הנה גרו בעיר לוד עם יחד עם סבא רבא שלי ועם שאר משפחתה שכבר עלו לארץ.  בהתחלה הם הלכו לאולפן, כדי ללמוד עברית ואז סבתי התקבלה לעבודה באוניברסיטה כמרצה למטמתיקה. סבי עבד במכונאות רכב. אמי ודודי עברו ללמוד בפנימיות דתיות בירושליים.

הזוית האישית

לינוי פילייאייב: אני מאוד נהנתי מהעבודה עם סבתא כי גיליתי עליה ועל משפחתי דברים חדשים שלא ידעתי קודם.