מאגר סיפורי מורשת

סבתי ולנטינה נולדה ב-21 למרץ 1951 במוסקבה שברוסיה. קראו לה ולנטינה יריומנקו, ושם נעורים טפליצקי. סבתי עלתה לארץ ישראל בשנת 1996, עם אביה מיכאל שהוא סבא רבא שלי. סבתי מתגוררת בבאר שבע, והיא אינה עובדת מפני שהיא בפנסיה וגם בגלל הבריאות שלה.

לאמא של סבתי קראו חנה-אנה, לאביה קראו מיכאל. חנה נולדה ברוסיה, ומיכאל נולד באוקראינה. סבתא ולנטינה סיפרה לי שסבא רבא רבא שלי, שקראו לו ישראל, נלחם במלחמת העולם השנייה, עם הפלישה של גרמניה הנאצית לפולין, אך באמצע המלחמה סבא רבא רבא ישראל, נפצע קשה ביד, כך שכרתו לו את ידו.

סבתא ולנטינה סיפרה לי גם על הילדות שלה, והיא סיפרה  שכשהיא הייתה תינוקת היא עברה עם ההורים שלה לגור באוקראינה, ושם היא למדה בבית הספר שמספרו 3, כך קראו ברוסיה ובאוקראינה לבתי הספר שלהם. כשסבתא שלי הייתה צעירה, היא והחברים שלה נהגו לשחק במשחקי חוץ שונים למשל: מחבואים, תופסת, שבעה דגים, חמש אבנים, גומי, קלאס, וקפיצה בחבל. סבתא ולנטינה בילדותה, אהבה ללכת בקיץ עם החברים שלה לקייטנה. לסבתא ולנטינה היו שני תחביבים, הראשון הוא ריקודי עם, סבתא ולנטינה מאוד אהבה לרקוד ריקודי עם כשהייתה צעירה, והתחביב השני שלה הוא לשתול פרחים, סבתא ולנטינה מאוד אוהבת לשתול פרחים בגינה שלה, כך שיש לה בערך 100 פרחים יפים.

סבי ולדימר וסבתי ולנטינה הכירו ברוסיה, הם התחתנו בשנת 1969. לאחר כמה שנים נולדו להם שני ילדים, טטיאנה ואלכס-סשה. לאחר כמה שנים סבא ולדימר נפטר. לאחר כמה שנים מפטירתו של סבא ולדימר, סבתא ולנטינה פגשה את אלכסנדר, התאהבה בו והם התחתנו ונולד להם ילד אחד ששמו אלכס.

במשפחה שלנו יש חפץ שעובר מדור לדור והחפץ הוא עגילים עשויים מזהב. העגילים בצורת חישוק, אך לא יותר מדי גדולים. הם עוברים מדור לדור מאז שאמא של סבתא שלי נתנה אותם לסבתי שהעבירה אותם לאמי.

לסבתא שלי היה חלום אחד, היא מאוד רצתה שיהיו לה המון נכדים שהם יהיו בריאים חכמים וטובים, והחלום שלה התגשם יש לה עכשיו המון נכדים כולל אותי.

הזוית האישית

מילנה יריומנקו: אני מאוד נהנתי מהעבודה עם סבתא, כי גיליתי עליה ועל משפחתי דברים חדשים שלא ידעתי קודם.