מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית לנגבורד, השנה בתוכנית הקשר הרב דורי עם סבא שלי רון קרומר. במסגרת התוכנית ראיינתי את סבא רון ושאלתי שאלות שעיניינו אותי כדי ללמוד ולשמוע את סיפוריו.

סבא מסביר על פירוש השם

שמי המלא הוא רון קרומר. פירוש השם הפרטי, רון, הוא שמחה. לשם המשפחה – קרומר, יש כל מיני הסברים. קודם כל השם מגיע מרוסיה לפני המון שנים. הסבר אחד הוא, שקרומר זה עקום. יש גם הסבר שזה צולע – אחד שיש לו רגל יותר קצרה. ייתכן שלפני המון שנים כשהתחילו לתת שמות משפחה, אז לאחד מהסבים של הסבים של הסבים הייתה כזו רגל ולכן נתנו את שם המשפחה הזה.

פירוש אחר ששמעתי לשם המשפחה: פגשתי מורה לעברית בירושלים, שטען שהשם – קרומר, מוצאו בכלל מגרמניה, ושהשם קרומר קשור בכלל לכרמים וענבים.

אני שומר על השם הזה, כי הוא היה שם המשפחה של אבא שלי ושל סבא שלי, ואני לא רוצה להחליף.

שמי הפרטי היה תמיד ונשאר רון. שם המשפחה של סבתא שלך, אילנה, לפני שהתחתנה אתי היה יפת. זה שם נפוץ מאוד בקרב אנשים שבאו מתימן וההורים של סבתא באו מתימן. אחרי חתונתנו סבתא אילנה הפכה לאילנה קרומר.

סבא רון מספר על משפחתו

אמי אורה

נתחיל מהצד של אימא שלי, אורה. לאבא שלה, שהיה סבא שלי, קראו אריה. שם המשפחה שלו היה חרנ"ם. אלה ראשי תיבות בעברית של חסידי רבי נחמן מברסלב, אבל סבא שלי לא היה חסיד בכלל ולא דתי בכלל. הוא נולד בעיר ויניצה באוקראינה, וכשהיה ילד משפחתו עברה לעיר לודז' בפולין. הוא עלה משם לארץ בגיל מאוד מאוד צעיר.

לסבתא שלי, אימא של אימא, קראו שרה. שם משפחתה לפני שהתחתנה היה פינקלשטיין. היא נולדה בעיר מליטופול באוקראינה, ועלתה לארץ כשהייתה נערה צעירה בשנת 1920 עם כל משפחתה. הם הפליגו באונייה ליפו, ומשם הלכו ברגל לפתח תקווה ושם הם גרו ועבדו בפרדסים.

אבי יריב

מהצד של אבא שלי, סבא יריב, קראו אליעזר קרומר. הוא נולד בבלארוס בכפר קטן שנקרא בליניץ'. משפחתו הייתה מאוד דתית. היו לו 12 אחים ואחיות, ואבא שלו, כלומר הסבא של סבא יריב, היה רב גדול. הסבא שלי אליעזר היה הראשון מבין 12 האחים והאחיות שנהיה לא דתי, נהיה ציוני והחליט לעלות לארץ ישראל, ועזב את הבית, ועלה לארץ לבד בסביבות שנת 1920, והגיע לרחובות.

לסבתא שלי, האימא של סבא יריב, קראו לאה, ובשם חיבה לולה. היא נולדה באוקראינה בעיירה בשם פרילוקי. גם היא עלתה לישראל פחות או יותר באותו זמן והגיעה לרחובות. שם היא הכירה את אליעזר והם הלכו יחד להקים את קיבוץ רוחמה. אבל מה קרה? סבתא לולה עבדה במכבסה של הקיבוץ והייתה אחראית לחלק בגדים נקיים לחברי הקיבוץ. לא היו לך אז בגדים פרטיים, והיה תור לקבלת בגדים מהמכבסה. סבתא שלי עשתה פרוטקציה לסבא שלי, כי הם היו חברים, ונתנה לו לעקוף את התור. כשגילו את זה זרקו אותם מהקיבוץ. הם חזרו לרחובות וגרו שם כל הזמן.

אבא שלי, סבא יריב, נולד בשנת 1931. הוא נולד בבית. סבתא שלי, האימא שלו הייתה בהריון ובית החולים הקרוב לרחובות היה בתל אביב. נסיעה מרחובות לתל אביב הייתה סיפור ארוך וקשה, אז היא ילדה בבית.

אימא שלי, סבתא אורה, שאותה אתה מכיר היטב ושעוד מעט היא תבוא אלינו לארוחת ערב, נולדה בפתח תקוה.

אבא שלי ואימא שלי הכירו בבית הספר התיכון גימנסיה הרצליה בתל אביב. כשסבא יריב הגיע לכיתה א' הוא כבר ידע לקרוא ולכתוב. הקפיצו אותו כיתה והוא דילג ישר לכיתה ב'. אז למרות שהם היו בני אותו גיל, הוא תמיד היה כיתה מעליה. והם היו זוג, ואח"כ הם התחתנו, ואח"כ אני נולדתי.

אני הבן הבכור במשפחתי, נולדתי לפני 70 שנה בשנת 1952. חמש שנים אחרי נולד אחי אילן ועוד חמש שנים אח"כ נולדה סיגל בשנת 1962.

לאבא שלי, סבא יריב, היה אח אחד שקראו לו יובל. הוא היה מאוד גבוה, כמעט שני מטר. הוא נפטר לפני הרבה שנים. גם לסבתא אורה יש אח אחד שהוא עדיין בחיים וקוראים לו חנן. חנן היה הרבה שנים בצבא, בדרגת אלוף משנה, והוא איש מצחיק נורא ואני מת עליו.

סבא אריה התחיל לעבוד כקוטף תפוזים בפרדס. במשך השנים הוא עלה בדרגה, נהיה מומחה ועבד בבתי אריזה. בסוף הוא היה הרבה שנים מנהל בית אריזה שהיה ליד תחנת הרכבת של נתניה. כשהוא יצא לפנסיה, בגלל שהוא היה מומחה גדול, הוא נסע עם סבתא שרה לגרמניה לכמה שנים, ושם הוא היה יועץ לענייני פרי הדר בכל מדינות אירופה.

סבתא שרה הייתה אחות במקצועה, אבל לא עבדה בזה. היא הייתה בבית.

הסבא השני, סבא אליעזר, היה נהג. הוא היה נהג משאית, אח"כ נהג אוטובוס. הוא היה בין אלה שהקימו את חברת האוטובוסים אגד ברחובות. בזמן מלחמת העולם השנייה הוא התגייס לצבא הבריטי והיה נוסע במשאית מכאן עד עיראק ובחזרה.

סבתא לולה הייתה מלמדת עברית עולים חדשים שבאו לארץ אחריה, אבל היא לא הייתה מורה.

סבא יריב היה הרבה שנים נהג אוטובוס באגד בחיפה. אח"כ הוא היה מנהל מחלקת התרבות של אגד. הוא היה מארגן קייטנות לילדי הנהגים בקיץ, הופעות בחגים, טיולים, ובנה ספריה גדולה בחיפה. אח"כ הוא היה האחראי על המחירים באוטובוסים. הוא החליט כמה יעלו כרטיסי הנסיעה. אחרי שפרש מאגד, סבא יריב עבד במשרד התחבורה ואח"כ עבר לעבוד בחברת המכוניות פיאט והיה אחראי שם על המשכורות של העובדים.

סבתא אורה, כל חייה הייתה מורה וגם מנהלת בית ספר. היא ניהלה כמה בתי ספר בחיפה ובהרצליה.

חלומם של הורי היה להקים משפחה בארץ ישראל, לגדל את הילדים, לראות שכולם יצליחו ושיהיה להם חיים מאושרים.

הזוית האישית

סבא רון ועמית: מאוד נהנהו להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ותודה לתוכנית על ההזדמנות.