מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכאל ואני בן 78. נולדתי באיראן בעיר בורוג'רד הקרובה לעיר המדאן בה נמצאים הקברים של אסתר המלכה ומרדכי היהודי. לאבי קראו גבריאל, ולאמי קראו שרה (סלטנאת). היינו ששה ילדים במשפחה: ארבעה בנים ושתי בנות. אני הבן הבכור, אחרי נולדו אורה, דני, יפה, שלמה והרצל. סבי מצד אבי היה הרב יחזקאל וסבתי לאה. סבי מצד אמי נקרא יוסף והיה רופא מפורסם ואהוב. בין היתר היה גם רופאו האישי של האייתוללה בורוג׳רדי -מנהיגה הרוחני העליון של איראן. סבתי היה גוהר. אבי היה סוחר בדים ואמי הייתה עקרת בית כמו כל הנשים בזמנו. מצבנו הכלכלי היה מעל הממוצע.

האוכלוסייה בבורוג׳רד מנתה בערך 80,000 תושבים, רובם מוסלמים. הקהילה היהודית מנתה 500-600 יהודים. מטבע הדברים אנו היהודים גרנו כולנו בשכונה אחת. חיינו התנהלו סביב ארבעה מוקדים מרכזיים: בית כנסת, בית ספר יהודי עד כיתה ו', אטליז כשר, וחמאם (בית מרחץ). אצלנו לא היו חילונים או חרדים, כולם היו שומרי מסורת. למעשה היו שני בתי כנסת סמוכים: בית כנסת גדול בו התנהלו התפילות ובית כנסת קטן שהיה גם מועדון נוער, וספריה. כל פורים היינו עורכים בו הצגה על אסתר ומרדכי. בסמוך היה גם המקווה.

בבית ספר היהודי למדנו לפי תכנית משרד החינוך האיראני, וארבע שעות בשבוע היינו לומדים על ציונות, ישראל ועברית. בכתה ז׳ היינו עוברים לתיכון ממלכתי שם למדנו עד כתה יב'. את בחינת הבגרות סיימתי בציון טוב מאד. בבורוג׳רד היחסים בין מוסלמים ויהודים היו טובים. גם לאבי ולי היו חברים מוסלמים ויש לי זכרונות טובים מאד מבורוג׳רד והתושבים שם.

סבא מיכאל ומשפחתו

אוסטריה – וינה

עם סיום לימודי התיכוניים, התקבלתי לאוניברסיטת וינה ללימודי רפואה ונסעתי לאוסטריה. בתחילה למדתי גרמנית באולפן, ולאחר מכן התחלתי את הלימודים באוניברסיטה. הייתי חבר בארגון הסטודנטים הפרסיים בוינה וגם פעיל בארגון הסטודנטים היהודים. עבדתי לפעמים גם בתור שוטף כלים במסעדה או כמלצר.

הפעם ראשונה בה ביקרתי בישראל היתה במהלך מלחמת ששת הימים. הגעתי לישראל ביחד עם כמה חברים יהודים שהכרתי בווינה כדי להתנדב ולעזור למדינה ושלחו אותנו לקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, שם שהינו כחודשיים ועבדנו בעיקר במטעי הבננות. היו אלה חודשיים מהנים מאוד, ישראל ניצחה במלחמה ושררה תחושה טובה. לאחר ההתנדבות בקיבוץ חזרתי לווי­­נה להמשך לימודי הרפואה ובזמן שהותי בווינה עלתה משפחתי מאיראן לישראל. בתחילה עלו שתי אחיותי: אורה ויפה, כמה חודשים אחר כך עלה שלמה בגיל 16 במסגרת עליית הנוער, ולאחר שנה נוספת עלו ההורים ביחד עם אחיי דני והרצל. את כולם הייתי מגיע לבקר בחופשת הסמסטר בקיץ.

בקיץ האחרון בו ביקרתי, בשנת 1973, אחי שלמה כבר היה חייל בחטיבת גולני ברמת הגולן. בילינו כל המשפחה יחד עם הרבה שמחה וצחוקים כשלאחר מכן חזרתי לוינה. באוקטובר באותה השנה פרצה בישראל מלחמת יום הכיפורים. ביום הראשון של חג השבועות קיבלתי שיחת טלפון משגרירות ישראל בווינה, בה נאמר לי שאחי שלמה נפצע ושעלי להגיע מיידית לישראל.

הגעתי לארץ בטיסה הראשונה, שם קיבלו את פניי שני בני הדודים שלי שבכו ומסרו לי שאחי שלמה נהרג בקרבות ההתשה אשר התרחשו בחזית הסורית במלחמה. שלמה אחי נלחם במשך כל מלחמת יום כיפור ונהרג יומיים לפני הפסקת האש עם סוריה. הוא היה בן 21 במותו. המוות של שלמה שינה לגמרי את חיי המשפחה ובעיקר את חייהם של הוריי.

קישור לאתר "יזכור" – לזיכרו של שלמה כהן טוהר ז"ל

סמל שלמה כהן (טוהר) ז"ל

לאחר תקופה בארץ חזרתי לווינה, סיימתי את לימודי הרפואה וקיבלתי דוקטורט. במשך שלוש שנים נוספות עבדתי בבית חולים בעיר. וינה היא עיר יפיפיה מלאת תרבות, תיאטרון, בתי קפה ומסעדות. אני זוכר את התקופה הזו כאחת התקופות היפות ביותר בחיי.

סבא ודיקן האוניברסיטה בטקס קבלת הדוקטורט

ישראל

בדצמבר 1976 עליתי ארצה. הייתי כמה חודשים באולפן בחיפה וחיפשתי עבודה כמתמחה במיילדות וגינקולוגיה. לעבודה התקבלתי בבית היולדות בכפר סבא, שם הכרתי את סבתא דינה שהייתה אחות מיילדת וקצינה בחיל הרפואה. נישאנו בשנת 1978. שנה לאחר מכן נולד גולן ואחריי שנתיים נולד גלעד. גולן קיבל את שמו על שם רמת הגולן וגלעד על שם הרי הגלעד.

סבתא דינה

סבתא דינה נולדה בכפר סבא. אמה תמר נולדה ברוסיה. ואביה אוסוולד נולד בפולין. במלחמת העולם השנייה כשהצבא הגרמני התקרב לפולין, אוסוולד וחברו ברחו לרוסיה והתגייסו לצבא האדום. לאחר שנפצע במלחמה הוא נשלח להחלים בבית ההבראה בסיביר שם הכיר את אימא של דינה, תמר, שהיתה האחראית על בית ההבראה. בסיביר נולדה בתם הראשונה אורה.

עם תום מלחמת העולם השנייה הם חזרו לפולין לחפש קרובי משפחה ששרדו את השואה. משלא נמצאו קרובי משפחה בחיים המשיכו לגרמניה, שם לימד אוסוולד בבית הספר אורט ושם נולד בנם אריאל. זמן מה לאחר מכן עברו לצרפת שם התאחדו עם בן דודו של אוסוולד ושם נולד בנם מרדכי. אוסוולד היה ארכיטקט ובצרפת עבד בחברה שתיכננה מבני עץ. לאחר חמש שנים בצרפת עלו ארצה והצטרפו לשני אחיו של אוסוולד בישראל. שאר המשפחה: הוריו, אחותו ואח נוסף ניספו בשואה.

סבתא דינה ומשפחתה

היום

אני מיכאל טוהר ואשתי דינה. אנו גרים בכפר סבא ולנו שני בנים וחמישה נכדים שאנחנו אוהבים מאד. אלה הבת של גולן ומירב, אוריאן ודין ילדיהם של גולן ודיאנה. יהונתן ואריאל ילדיהם של גלעד ודנה.

 סבא מיכאל ואלה מתעדים סיפור

הזוית האישית

מיכאל: אלה נכדתי היא ילדה חכמה אינטילגנטית, סקרנית, יודעת לשאול שאלות, וכמובן גם יפה מאד. אני אוהב אותה מאד ושמחתי לספר לה את תולדות חיי ונהניתי מהתהליך מאד.

תודתנו למורה ליאת שדה, על ההדרכה וההנחיה!

אלה: שמחתי מאוד להפגש עם סבא מיכאל ולשמוע סיפורים על המורשת שלנו, ודברים שלאו דווקא קשורים לזה. למדתי הרבה דברים חדשים, הרבה מילים חדשות, רובן בפרסית, כמו המדאן, בורוג׳רד וטהראניזאדה. נהנתי מאוד להיות עם סבא ולדבר איתו.