מאגר סיפורי מורשת

סבא יקי (יעקב) נולד ב-28 ינואר 1952, להוריו אלברט ושולמית ואח לתדי.

השם יעקב ניתן לו לזכר סבו יעקב מיינסטר שנהרג במלחמת השחרור. המשפחה התגוררה בצפון הישן של תל אביב לא רחוק מהים ואצטדיון המכביה ליד שפך הירקון. את ילדותו העביר בלימודים, במשחקים עם חברים ובעיקר בספורט. סבא למד שמונה שנים בבית הספר היסודי דוגמא (בתקופתו בית הספר היסודי היה עד כיתה ח') והמשיך לארבע שנים נוספות ב"גימנסיה הרצליה" בתל אביב.

סבא בילדותו עם הוריו אלברט ושולמית 

באוגוסט 1970 התגייס סבא לצבא ושירת את כל שירותו הצבאי בחיל השריון. סבא למד באוניברסיטת תל אביב, הוא בוגר תואר ראשון במדעי המדינה ולימודי עבודה (חטיבה מורחבת) והמסלול לקצינים בכירים במגמת ניהול.

במלחמת יום הכיפורים פיקד על פלוגת טנקים והיה חלק מאלה שבלמו את הצבא המצרי. ביום ה-12 של המלחמה נפצע סבא בצד המצרי של התעלה, לאחר מספר חודשים סיים את שירותו בדרגת סרן. אחרי שירותו הצבאי ומתוך מטרה להמשיך ולתרום לבטחון המדינה התגייס סבא לשירות הביטחון הכללי (שב"כ) שם עבד כ-16 שנים וסיים בדרגה מקבילה לאלוף משנה בצה"ל.

 סבא יעקב

למזכרת

לאחר שעזב את השב"כ עבר סבא לתחום העסקי ועשה מספר תפקידים בולטים במשק. בין השאר היה סמנכ"ל המכירות של עלית, מנכ"ל טמפו, מנכ"ל רשת אייס, מנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה, ומנכ"ל חברת אפריקה תעשיות.

בשנת 2018 ניסה סבא להיבחר לראשות העיר רעננה, לא נבחר ושימש במשך כשנתיים כחבר במועצת העיר.

כיום סבא שלי חבר בדירקטוריון של חברת החשמל לישראל והוא גם יו"ר דירקטוריון של חברת שופרסל. סבתא טל וסבא שלי מתגוררים כ-40 שנה ברעננה ולהם חמישה ילדים: הדס – אימא שלי, דנה, נטע, ארז ונועה – ועשרה נכדים ונכדות. בשנת 2014 אימצה המשפחה חייל בודד מרוסיה ושמו אלכס שהפך להיות כמו דוד שלי.

זיכרונותיו של סבא ממלחמת יום הכיפורים

סבא התגייס לחיל השריון מתוך מטרה לעשות שירות קרבי בטנקים. התקדם מהר בתפקידים ונהיה מפקד פלוגה (מ"פ) כבר בשירות הסדיר. סבא אהב מאוד את הצבא ואת טנק הצנטוריון (שוט קל) עליו העביר את כל שירותו הצבאי.

מלחמת יום כיפור "תפסה" את צה"ל בהפתעה מוחלטת. השריון הסדיר מצא את עצמו בקרבות בלימה קשים ביותר מול הצבא המצרי והסורי. סבא הצליח בלילה של השישי באוקטובר 1973 להוביל את כל הפלוגה שלו עד לתעלת סואץ בחצי האי סיני שם הוא וחבריו נלחמו מול כוחות מצריים שעלו עליהם במספרם פי 10. בלילה הראשון נלחם סבא בעיר קנטרה שבצפון התעלה ושם איבד רבים מחייליו ובעצמו נפצע בצוואר. סבא המשיך בלחימה עם הפלוגה שלו עד ה-18 באוקטובר, עד שנפגע מפגז נ"ט (נגד טנקים) והוא פונה לבית החולים תל השומר. מלחמת יום הכיפורים עיצבה לסבא את השקפת עולמו ואירועיה ולקחיה מלווים אותו עד היום. ההפתעה, הקרבות הקשים, הצורך להתגבר על הפחד, להוביל חיילים, לשמש דוגמה ולהבין את משמעותה של רעות מהווים את הבסיס בכל התנהלותו של סבא שלי.

החיילים של סבא והחברים לנשק שומרים על קשר עד היום ומקפידים לשמור על קשר עם המשפחות השכולות. חלק מהתובנות שסבא מרבה לדבר עליהן בעולם העסקי כתוצאה מלקחי המלחמה מתמקדים בחובה שלא לזלזל ביריב, או במתחרה שלך לעולם, להעריך אותו ולתת לו את הכבוד שמגיע לו. להיות עניו וצנוע להתרחק מיהירות ולא לחשוב שאתה יודע הכל. בזמן משבר עליך לגלות מנהיגות, לשמש דוגמה לעובדים שלך ולהוביל אותם בבטחה. ואולי, ההבנה הכי חזקה של סבא שלי ממלחמת יום כיפור היא להבין את כוחה הבלתי נגמר של חברות ורעות שהן הדבר הכי חשוב לו בחיים.

ביום הראשון של המלחמה איבד סבא את חברו הטוב ביותר סרן ארז בנימיני ז"ל מנהלל ושמו של הבן של סבא וסבתא שלי (אח של אימא שלי והדוד שלי) הוא ארז על שמו של ארז בנימיני

תקופת ילדות

משחקים – את תקופת הילדות העביר סבא בעיקר עם חברים במשחקי כדור שנמשכו עד השעות המאוחרות של הלילה. את הכדור החליפו לפעמים סמרטוט שאותו קשרו בצורת כדור מכיוון שלא תמיד לילדים היה כסף כדי לקנות כדור חדש. אחד ממשחקי הכדורים הנפוצים היה המשחק "פינות" – קבוצה אחת עמדה מצד אחד של הכביש שכמעט ולא נסעו בו מכוניות וקבוצה שנייה בצד השני. כל שחקן בקבוצה היה צריך לזרוק את הכדור בכוח לפינה העליונה של המדרכה כדי שהכדור יחזור לפחות לחצי המרחק שבין שתי המדרכות.

משחק נוסף היה "שלוש מקלות" (כפי שמשחקים גם היום). משחק נוסף בזמן ההפסקות שבין השיעורים בבית הספר היה "כדורגל אבן" במקום כדור השתמשו באבן והמשחק התנהל במסדרון של בית הספר ולא פעם נאלץ אחד התלמידים לרוץ לקבל טיפול רפואי מאחות בית הספר לאחר שנפצע מהאבן. לבית הספר היה סבא הולך כשבידו כדורגל ולעיתים היה מתמסר לאורך השדרה עם חברים לכתתו.

תנועת הנוער – סבא היה חבר בתנועת הנוער המאוחדת "קן ימיה" שהיה ממוקם ליד גן העצמאות בתל אביב. במסגרת התנועה היו פעולות כל ימי שלישי ושישי וגם מסעות ברחבי הארץ. סבא הכי אהב לנקות את הסירות בירקון כי תמורת הניקוי היה מקבל רשות לחתור בחינם בסירה עד לשפך הירקון לים ליד תחנת הכוח "רדינג" (סבא סגר מעגל כאשר התמנה לדירקטור בחברת החשמל שאז יכול היה לבקר בתחנה בה לא ניתן היה לו לבקר בתור ילד).

תיכון – בתקופת התיכון (בגימנסיה הרצלייה בתל אביב) סבא נחשב היה לתלמיד שובב וראה בגימנסיה "מועדון חברתי" לפגישה עם החברים. בגיל 16 עבד סבא כסבל בשוק הסיטונאי בתל אביב, חסך כסף וקנה טוסטוס (אופניים עם מנוע עזר) איתו נסע לכל רחבי הארץ יחד עם החברים.

פרטי לבוש ונעליים – נעלי התעמלות היו כולם מאותו דגם ומותגים כמו אלה שקיימים היום לא היו קיימים בכלל. לפעמים הנעליים, הבגדים או האופניים, היו עוברות מהאח הגדול לאח הקטן כדי לחסוך כסף. אם הנעליים היו קטנות היו פותחים פתח מקדימה בנעל על מנת שהאצבעות יוכלו לצאת. האופניים שהיו אז היו פשוטות ביותר ללא אביזרים, או הילוכים והיו צובעים אותם במברשת בצבעי מתכת רגילים.

אירועים מיוחדים

בר המצווה – סבא זוכר מצויין את הבר מצווה שלו שהיתה בשנת 1965. הפרשה אותה קרא בבית הכנסת "השלום" היתה פרשת "בא". בית הכנסת היה ממוקם ברחוב יהושוע בן נון בתל אביב ובין מקימיו היה סבא יעקב מיינסטר שנהרג במלחמת השחרור ועל שמו נקרא סבי.

פרט מעניין – בתקופה שלפני קום המדינה הסתתר מפני הביטים בבית הכנסת זה מחופש לרב מנחם בגין. סבא זוכר עד היום את ההתרגשות לפני העלייה לתורה ואת החוויה הבלתי נשכחת.  לאחר העלייה לתורה התקיימה ארוחת צהריים בה נכחו כל בני המשפחה וחברים מבית הספר. בין התנות היו כמות נכבדת של ספרים שאת חלקם סבא שומר עד היום. הספר הכי חשוב שסבא קיבל הוא ספר התורה אותו קיבל מהמתפללים בבית הכנסת, שמלווה אותו עד היום.

שי לבר המצווה

סבא שלי נואם

החתונה של סבא וסבתא – החתונה היתה באוגוסט 1974 באולם "בית המהנדס" בתל אביב סבא היה בן 22 וסבתא בת 20. לחתונה הגיעו כל בני המשפחה של סבא וסבתא והמון חברים וחברות. עד היום נזכרים סבא וסבתא בצחוק בעוגת החתונה שקיבלו מתנה והניחו אותה לפני הנסיעה הביתה על גג המכונית ושכחו ממנה… בטח מישהו מהשכנים ליקק את האצבעות אחרי שמצא את העוגה עם הבובות של חתן כלה…

הברית של אשל ורימון – אשל ורימון הם שני האחים התאומים הקטנים שלי והנכדים של סבא וסבתא. סבא היה הסנדק בברית שלהם. היה זה אירוע מיוחד ביותר שכן מדובר בברית אחרי ברית ולא כל אחד זוכה למצווה ולכבוד כזה.

הזוית האישית

נהנינו לעבוד יחד!!!!