מאגר סיפורי מורשת

שמי דביר קצב, תלמיד אורט קריית האמנים ברמלה. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית. בחרתי לשתף את סבתי, מסודי בן הרוש. הקשבתי לסיפוריה ותעדתי אותם.

מסודי בן הרוש נולדה במרוקו בתאריך 21.9.1941. כיום היא בת 80. היא נולדה בעיר ספרו. לסבתא מסודי היו שמונה אחים ואחד מהם נפטר ממחלת הסרטן. ההורים שלה, אף הם ילידי מרקו, אימא שלה, סבתא רבתא שלי, ירקוט טובלי ואביה, סבא רבא שלי פינחס טובלי.

ילדות במרוקו

סבתא מספר, שהחיים במרוקו היו מאוד שונים מאשר בארץ, גם התרבות הייתה שונה. סבתא למדה בבית ספר צרפתי והיא הייתה יודעת לדבר ולכתוב בצרפתית  באופן שוטף. בשכונה בה גרו במרוקו, היו להם שכנים ערבים ויהודים והם היו בקשר מאוד טוב איתם. סבתא  מספרת, שהם היו משפחה אמידה, היה להם הרבה כסף, לצערה, אבא שלה התחיל להמר והוא איבד את כל הכסף בהימורים.

סבתא אמרה שהיא לא כל כך אהבה ללמוד בבית הספר והיא הייתה בורחת הרבה פעמים מבית הספר הביתה, היא אהבה מאוד לבשל ותמיד עזרה לאימא שלה במטבח בבישולים, – בזה היא הייתה אלופה!

זיכרון של סבתא מגיל הנעורים

סבתא מספרת שהיא הייתה בת 15, הייתה להם חבורה של חברים, איתם נהגה לבלות. אחד מחבריה בחבורה היה סבא שלי, דוד בן הרוש ז"ל, שם בחבורה פגשה אותו. סבתא סיפרה לי שהוא התחיל איתה, הוא אמר לה: "בואי נלך לטייל, לבד שנינו…" והם בילו שעות רבות ביחד, הם היו חברים מגיל 15.

חתונה ומשפחה

סבתא מספרת שהיא התחתנה עם סבא, דוד בן הרוש, עוד במרוקו. במרוקו נולד בנם הראשון, הבכור, שמואל. כששמואל היה בן תינוק בן  שלושה חודשים הם עשו עלייה לארץ ישראל. לאחר שנה בארץ, סבתא ילדה הבן השני, את פיני. סבתא סיפרה לי שהם חגגו לשני הבנים חגיגת בר מצווה ביחד. ארבע שנים אחרי פיני, סבתא ילדה את רוחה ואחרי עוד ארבע שנים סבתא ילדה את אימא שלי. אמי היא הבת הקטנה, בת הזקונים במשפחה, אחרונה חביבה.

החיים בישראל

סבא דוד עבד בתעשייה האווירית. סבתא הייתה עקרת בית, גידלה את הילדים וגם עבדה שנים רבות בעבודות משק בית. רק לאחר שכל הילדים שלהם התחתנו והולידו ילדים, סבאדוד וסבתא מסודי, הרשו לעצמם להתחיל לבלות, לנסוע ולטייל בעולם ו"לעשות חיים". הם טסו  להרבה מקומות בעולם והיו מאוד מאושרים.

הפרידה מסבא ז"ל והדאגה לסבתא

אחריי 70 שנות זוגיות וחיי נישואים מאושרים, סבא שלי קיבל בפתאומיות שבץ. הוא היה ב"קומה" – תרדמת כמעט שנה שלמה. גם בריאותה של סבתא לא הייתה כל כך טובה, התחילה המחלה דמנציה. סבא שלי נפטר לאחר כמעט שנה שבה היה בתרדמת. המחלה של סבתא שלי, מסודי, התגברה עם הזמן. זה נושא שמאוד כואב לנו, לכל בני המשפחה. אנחנו מאוד מתגעגעים לסבא וגם מאוד דואגים לסבתא. סבתא שלי חיה כיום עם מטפלת צמודה, בגלל מחלתה ומאוד טוב לה והיא שמחה כשאנחנו באים לבקר אותה.

אני וסבתי

הזוית האישית

סבתא מיסודי: מאחלת לכולנו, שיהיה לנו תמיד בריאות ואושר בחיים.

דביר: הבריאות של סבתי אינה טובה, היא חולה במחלת הדימנציה, אנו מאוד דואגים לסבתא ומשתדלים לבוא לבקר אותה ולשמח אותה. אני שמח שהייתה לי הזדמנות לתעד חלק מסיפורה.