מאגר סיפורי מורשת

אני דבורה כהן ילידת קריית שמונה, בת שישים ושמונה.

אני נשואה ליוסי כהן אמא לחמישה ילדים, וסבתא לאחד עשר נכדים בנים ונין אחד. ההורים שלי יוצאי רומניה, הם עלו לארץ ב 1951. אבא שלי בא ממשפחה של אופים וברומניה הייתה להם מאפייה. אבי נפטר, כשהייתי בת שלוש, ואימי הייתה תמיד עקרת בית.

היינו חמישה אחים בבית, ארבע בנות ובן. נשארנו ארבעה, כי אחותי הצעירה נפטרה לפני חמש שנים. בקרית שמונה גרים אחי, אחותי ואני, אחותי הגדולה גרה בנוף הגליל.

בעבר השלמתי השכלה תיכונית, וקורס חונכות מטפלות. עכשיו אני סבתא במשרה מלאה. עד השנה עבדתי כסייעת בגן של חינוך מיוחד, וגם ליוויתי את ההסעה של הגן. אני סבתא לאושר שלומד בכיתות "קשת" ולאוראל שלומד בבית ספר "גוונים" ,שניהם נערים על הספקטרום האוטיסטי. אני סבתא מעורבת בכל שלב בחייהם, ונותנת את כל כולי לעזור לטפל בהם ולקדם אותם. יש ביני לבין אוראל קשר מאוד חזק, הוא תמיד רוצה לבוא אלינו. אנו אוהבים לטייל ביחד ולאפות עוגות. לפני כשנה אוראל שמע שיש לי יום הולדת, ודרש מהצוות בכיתה, להכין לי ברכה, זה מאוד ריגש אותי.

גלגולו של חפץ

באחת הפעילויות של תכנית הקשר הרב דורי, הבאתי חפץ מהבית לפעילות עם תלמידי הכיתה של אוראל. החפץ שהבאתי הוא קומקום מרוקאי, שקיבלתי לפני כחמישים שנה מחמותי, לרגל יום הנישואין שלי ושל בעלי. את הקומקום הביאו ממרוקו ב 1963. כחלק מהפעילות, הלכנו לקטוף עלים לתה מגינת בית הספר, הכנו תה לכולם ומזגנו אותו מהקומקום המיוחד שהבאתי.

הזווית האישית

דבורה: בתכנית הזו של הקשר הרב דורי, סגרתי מעגל בחינוך וטיפול בילדים, שזה הייעוד שלי.