מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבא הוא עודד. הוריו קראו לו כך כי הם רצו לקרוא לו בשם יהודי תנ"כי. עודד היה נביא שמוזכר בספר דברי הימים ב', פרק כח', פסוק ט'.

עודד נולד בצרפת, לעלי וחנה ברמן. עלי וחנה ברמן היו שליחי הסוכנות היהודית ובעת לידתו של עודד, עלי פיקד על מחנה העלייה במרסיי שבצרפת.

בזמן שסבי נולד אפשר היה לקרוא לילדים אך ורק בשמות שהיו בספר השמות בצרפת. מכיוון שהשם עודד לא היה קיים בספר השמות,שמו של סבי נרשם לאחר הלידה "אודט ממין זכר" כאשר הגיע לארץ בשנת 1949 שמו תוקן לעודד. בשנת 1951 עבר לפרס יחד עם הוריו, שם ניהל אביו מחנה עולים בטהרן.

לאחר חזרתם לארץ, גרו תקופה קצרה ברחוב כצנלסון בגבעתיים ומשם עברו לרמת חן. ברמת חן גרו בבית פרטי, ברחוב ירמיהו 3.

שני האחים של סבא (יעקב-קוקי וגילה) נולדו בארץ.

היחסים בין סבי לאחיו היו תמיד חמים וקרובים מאוד.

בילדותם אהבו סבי ואחיו להשתובב ואף סיפרו לאבי על מקרה שבו רדפו, סבי ואחיו, אחרי אחותם גילה עם צינור מים מן הגינה בתוך הבית.

סבי גדל בבית דתי לאומי ובעת ילדותו נהג ללבוש כיפה-סרוגה וללכת לבית הכנסת באופן קבוע.

משפחתו הייתה ממיסדי בית הכנסת המרכזי ברמת חן שברמת גן.

בעת נערותו שימש פעמים רבות כבעל קורא (בַּעַל קוֹרֵא (או בַּעַל קְרִיאָה) הוא אדם הקורא בתורה בבית הכנסת בפני ציבור המתפללים) בימי שבת בבית הכנסת.

אחותו של סבי, גילה ומשפחתה הם מגרעין מתפללי בית הכנסת גם כיום.

שהתבגר, בשנות נעוריו, הפך סבי לאיש חילוני, אך תמיד נשאר בליבו כבוד לדת היהודית ולמינהגיה.

בילדותו, למד סבי בבית הספר הרוא"ה ברמת גן.

בעת ילדותו ובעיקר בשנות נעוריו אהב סבי לבלות בחוף הים.

בגיל 16, הוציא רשיון נהיגה על קטנוע (כמו שלא יהיה לי לעולם ואני גם לא ארצה) ורכש קטנוע מסוג למברטה.

בתחילה, נהג לנסוע לחוף הים לאחר התפילה בבוקר יום שבת.

מאוחר יותר, הפסיק ללכת לבית הכנסת והחליף את הבילוי בבית הכנסת בבילוי עם חברים.

סבי אהב חברים ונהג להסתובב בחבורה של ה-30 איש.

מאחר והוריו לא ידעו על כך שהפך לחילוני, בימי שישי, נהג סבי להשאיר את הקטנוע בביתו של דוידון (חברו) ובימי שישי בערב, היו יוצאים לבלות במועדוני ריקודים (מועדון הליברלים ומועדונים דומים ברמת גן והאזור).

סבי לא אהב לרקוד ואהב בעיקר להאזין למוסיקה ובהעדפה למוסיקה של שנות השישים והשבעים. הוא אהבה במיוחד להאזין לכליף ריצ'רד, אלוויס פרסלי, החיפושיות ולהקות צבאיות.

בילדותו נהג סבי לבלות בחברתם של דוידון ופניאל מוטנבליסקי. בשירותו הצבאי, פגש את אבי הייניש ומקס שנשארו חבריו גם בתקופת הבגרות.

מאחר ובתקופת ילדותו לא היו טלפונים סלולריים, והטלפונים הביתיים היו נדירים, התקשורת היתה לגמרי שונה מהדרך שהיא קיימת היום. הפגישות העתידיות היו נקבעות מראש כשהיו נפגשים. במקרה שהיה צורך לשנות פגישה הם היו עוברים מבית לבית ומודיעים.

לאחר הבילוי, היו נוהגים ללכת לישון בסביבות השעה 2:00- 3:00 לפנות בוקר, להתעורר בצהרי יום שבת וללכת לשפת הים.

במוצאי שבת, נהגו ללכת לסרט בקולנוע הסמוך (באזור רמת-גן / גבעתיים).

בזמנו הפנוי, אהב סבי להאזין למוסיקה. בביתו היה טייפ סלילים ובד"כ היה אחראי על המוסיקה במפגשים עם חברים.

לאביו היה ג'יפ מסוג ויליס  וכאשר רצה לקחת את האוטו מבלי שאביו ידע, חברו פניאל היה מנתק את מד המרחק של הרכב לפני הנסיעה ומחבר אותו בחזרה כאשר החזירו אותו (זה עבד במרבית הפעמים, עד שבאחת מהן, שכחו לחבר את מד המרחק בחזרה ואביו גילה את זה).

סבי אהב לטייל בארץ ומאוד אהב מוסיקה. בבילויים עם חברים, תמיד היה אחראי על המוסיקה.

לאחר שרות צבאי ביחידת נ"מ בחיל האוויר, למד לתואר הנדסאי, אך לא סיים את לימודיו והתחיל לעבוד בחברת CBS ולאחר מכן הצטרף לאביו וביחד עבדו בחברת "ברמן בע"מ פיתוח וגינון". מאוחר יותר, הצטרף אליהם גם אחיו, קוקי. סבי, אביו ואחיו המשיכו לעבוד ביחד עד שיצאו לפנסיה.

אמו ואביו של סבי היו טיפוסים חזקים ובבית הייתה תמיד משמעת וכבוד רב כלפי ההורים. אביו עלי היה מקבל ההחלטות בבית.

מידי שבוע הייתה מגיעה עוזרת בהייתה מנקה ומבשלת להמשך השבוע: שניצלים, קציצות, אורז לבן, סלט תפוחי אדמה וסלט כרוב. התפריט היה די קבוע.

לאחר שהכיר את סבתי בשנת 1973, התחתנו ביוני 73. וגרו ברחוב הל"ה בגבעתיים ולאחר תקופה קצרה עברו לדירתם ברחוב שנקין 3 בגבעתיים. בבית זה נולדו 3 ילדיהם-עופר(אבי),אייל ויעל. כבר בגיל צעיר סבי ידע והודיע לילדו ששלושתם יהיו מהנדסים, שלשלושתם יהיה תואר שני ושלושתם יהיו קצינים בצבא(והדבר לא היה פתוח לדיון). לימים, כך אכן היה.

בבית סבי, ממש בכניסה היה תלוי גובלן שאותו רקמה סבתי:

לאחר פטירת סבי (אביו של אבי) וסבתישל אימי) גילו אבי ואימי שגם סבתי (מצד אמא) רקמה תמונה דומה:

כיום, שני הגובלנים תלויים בסלון ביתנו זה מול זה.

הזוית האישית

תכנית מצויינת המחברת את הדור הצעיר לדור הבוגר, חושפת בפני שניהם עולמות שלא היו חשופים אליהם ויוצרת גשר.