מאגר סיפורי מורשת

שמי עדינה זילברמן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי נעם, יחד אנחנו מתעדים סיפור מחיי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

בתקופה שלפני הקמת המדינה, קשה היה לחיות במדינה ערבית והיהודים ניסו לעשות הכל לצאת מארצות ערב השכנות לישראל ולהגיע לישראל. הוריי נולדו בחלב שבסוריה והם החליטו לברוח ולהגיע לארץ. הם סגרו את הבית ועזבו את כל מה שהיה להם, לקחו רק דברים בסיסיים כמו כסף וקצת בגדים. הם הגיעו לארץ ישראל ברכבת דרך לבנון.

אני נולדתי בחיפה וגדלתי בקריית חיים, הקרייה הייתה רק חול וחול והיה מספר מועט מאוד של בתים. גרנו ליד חוף הים. בילינו הרבה בחוף הים. המשחקים ששיחקנו היו אלה שהמצאנו, כמו קלפים מקופסאות סיגריות, מפיות, ג'ולות וגוגואים.

בשנת 1969 התגייסתי לצה"ל ואת השירות הצבאי עשיתי בחיל הקשר, ב- "גדוד קשר ארצי". נהניתי מאוד מהשירות הצבאי, הייתי מש"קית מילואים, טיפלתי בגיוס החיילים שהשתחררו למילואים. הקשר עם החיילים היה קרוב ומיוחד כי היינו כמו משפחה. הרגשתי גאווה גדולה שניתנה לי הזכות לשרת בצבא ומילאתי את תפקידי בגאווה ובאהבה.

לגדוד היה תפקיד מאד חשוב: להקים קשר. חיילנו ישבו בחפ"ק הקדמי וסיפקו קשר בין החפ"ק ללוחמים ובין החפ"ק למטכ"ל באותה תקופה הנקראת "מלחמת ההתשה". הם יצאו ל"חפק"ים", כלומר פשיטות ומבצעים צבאיים חשובים של צה"ל, כדי להגן עלינו מאויבנו הן באזור מצרים והן באזור ירדן. לדוגמא, ביוני,1969 יצאנו למבצע האי "גרין" בקצה הדרומי של תעלת סואץ. חשוב לציין כי האי גרין היה מתחם מצרי מבוצר בקצה הדרומי של תעלת סואץ, המצרים הפכו את האי ליעד צבאי מבוצר נגדנו. הפשיטה נחשבה למורכבת במיוחד לאור ההימצאות של האי בלב ים. המפקד שפיקד על המבצע אמר: "ביצוע הפשיטה על האי היה יוצא דופן בהצלחתו הבלתי רגילה, בפעולה בו צה"ל השיג הישג חשוב, פילסנו דרך לשיטת לחימה חדשה שהגבירה את בטחוננו". במבצע נוסף בינואר 1970 יצאו חיילנו לכיבוש האי "שדואן" שנקרא גם "מבצע רודוס". ב-24 בינואר 1970, עת שבו כוחות צה"ל מ"מבצע שדוואן – רודוס", משאית עמוסת תחמושת התפוצצה ממוקש שהועמס עליה בצורה לא בטיחותית, ללא פריקה מהחימוש. על פי הערכות התפוצצו כ-6 טון תחמושת, ממנה נהרגו 19 חיילים וחמישה אזרחים עובדי צה"ל. מבין החיילים היו שלושה חיילים שהיו מגדוד קשר ארצי.

לשירות הצבאי יש נקודות מכוננות בחיי: הכרתי את שלמה בעלי ששירת באותו גדוד. לימים נישאנו והקמנו משפחה אוהבת וחמה. שני בנינו שירתו גם כן בחיל קשר. גיל, אבא של נעם, שירת אף הוא באותה יחידה ובאותו גדוד. נקודת ציון לאירוע קשור להיותי גרפולוגית, אני מאבחנת אישיותו של האדם על פי כתב ידו. לימים, כאשר גיל התגייס לצבא ושירת באותו גדוד, הוזמנתי ליחידה במסגרת התנדבותית, לתת הרצאה בנושא גרפולוגיה בפני כל החיילים של הגדוד. התרגשות רבה הציפה אותי, לנוכח המפגש בו שירתי כחיילת, לעמוד באותו מקום בדיוק אחרי כ-20 שנים,  ליד בני החייל וחבריו לגדוד.

תעודת הוקרה שקיבלתי על פעילות התנדבותית בגדוד 

הזוית האישית

סבתא עדינה: החוויה בתכנית הייתה מעניינת ומהנה, לספר לנכדי סיפור על השירות הצבאי שלי ושל בעלי ובנוסף גם של גיל אבא של נעם, אשר שירת באותו חיל באותה יחידה באותו מקום ממש. אני מאחלת לנכדי הרבה הצלחה והרבה חוויות טובות. בעיקר – שלא יצטרך להילחם כשיהיה בצבא ושיגיע ה"שלום" המיוחל.

הנכד המתעד נעם: לי היה מאוד כיף, מאוד שמחתי לעשות את עם סבתא שלי את התיעוד ולשמוע את הסיפורים. היה לי חווייתי.