מאגר סיפורי מורשת

שמי לילי בן שמחון. נולדתי בשנת 1958 במרוקו בעיר מוגדור (סווארה). במרוקו היינו משפחה קטנה של זוג הורים, אחותי הגדולה ממני בשנה ואני. גדלתי במשפחה קטנה עם אחות אחת שגדולה ממני בשנה.

משפחתי ואני עלינו לישראל בשנת 1963, כשהייתי בת 5. הצטרפו אלינו  סבא וסבתא שלי וכן דודים מדרגה שנייה. כולנו הגענו דרך הים באמצעות אנייה אשר שמה "סמסון". אני לא כל כך זוכרת את התקופה במרוקו כילדה קטנה, אך התקופה בישראל בתור עולה חדשה זכורה לי היטב ולכן אספר על הקשיים שחוויתי בתור ילדה בזמן עליית משפחתי לארץ ישראל.

כשהגענו לישראל לנמל חיפה, נשלחנו להתיישב בקרית גת במגורי קבע, בשכונת חב"ד, ושם גם גדלתי והתחנכתי.

שכונת חב"ד הייתה שכונה שגרו בה בעיקר עולים חדשים שהגיעו ממרוקו וכך הצלחנו לשמר את המסורת והמנהגים מארץ המוצא.

לאמא היה חשוב, ולכן הביאה איתה לארץ, כלי מטבח שהשתמשה בהם במרוקו, היא שמרה עליהם כל השנים בישראל ובהמשך העבירה לאחותי ואליי. בנוסף הביאה איתה קרש מיוחד ששימש לכביסה ידנית.

אבא וסבא הביאו איתם סידורי תפילה.

כשהגענו ארצה, לא היו מקררים בבתים ונהגנו לקנות גושי קרח מרוכלים שהסתובבו ברחובות הראשיים, ככה היינו מצליחים לשמור על המזון קר וטרי.

אני זוכרת גם, שבאותה תקופה לא הייתה מכונת כביסה, ואת הבגדים כבסנו בידיים,  בחצר הבניין עם קרש מיוחד שאמי הביאה ממרוקו.

את המזון בישלנו על פתיליה, מעין פלטה עם פחיות נפט שמדליקים אותם בעזרת אש. את הנפט קנינו מרוכל  שהיה מסתובב בשכונה עם כרכרה וחמור והיה צועק "נפט…נפט…" בנוסף היה טאבון שכונתי שהיה משמש לאפייה של לחמים ובישול איטי כמו חמין לשבת.

אבא ידע עברית, הוא למד קרוא וכתוב באולפן בקיבוץ. כל שאר בני המשפחה לא ידענו עברית והיינו צריכים ללמוד. היו הרבה פערים בין מי שידע עברית לבין מי שלא.

אמא עבדה במפעל פולגת ואבא עבד במפעל סוגת, שני המפעלים היו בעיר קריית גת.

זה נשמע קשה ומורכב בהשוואה למה שיש היום, אבל בשבילנו החיים היו פשוטים. הייתה לי ילדות מאושרת עם המשפחה ועם כל ילדי השכונה, היינו משחקים בחצר, משחקים קבוצתיים למשל: 7 אבנים, קלאס, גומי, קפיצה בחבל.

היינו מאזינים לרדיו באמצעות טרנזיסטור ושומעים את מצעד הפזמונים, כל ילדי השכונה יחד.

הזוית האישית

אלון: התחברתי למידע הזה מאחר שזה נראה כל כך קשה לעבור תקופה כזו, שאין מקרר וצריך לקנות ממוכר ברחוב גוש קרח על מנת לקרר את האוכל, והיום זה פשוט בהרבה יותר כשיש מקרר.