מאגר סיפורי מורשת

רקע

נולדתי בעיר מקנס שבמרוקו למשפחה עשירה עם שישה אחים ואחיות. לאמי קראו סול אפריאט. לאבי, מימון אסייג, היו חמש חנויות שטיחים מפוזרות בעיר. בשנת 1954 היו במרוקו מהומות בין יהודים וערבים. הערבים שרפו את כל חנויות שטיחים של אבא. לא היה ביטוח לאף אחד מהיהודים. ביום אחד הפכנו לעניים ולא היה להורים שלי כסף לקנות אוכל למשפחה.

ילדות

לא הלכתי לגן עד גיל שבע, לא היה גן אצל היהודים. בגיל שבע התחלתי ללמוד בבית ספר צרפתי "אליאנס" למדתי שם עד גיל עשר. בבית הספר הייתי בשעות הבוקר. בצהריים הלכתי ללמוד בבית ספר היהודי, שם למדנו: תורה, דינים וגמרא. התחביבים שלי היו סריגה, רקמה, תפירה כל מה שבנות היו צריכות לדעת באותה תקופה.

בכל כיתה היו לי חברות (לא בנים), היה אסור שהבנים יהיו חברים של הבנות. הבנים למדו כל היום בתלמוד תורה. הם לא למדו כמו הבנות בבית הספר רגיל, אלא שלימודיהם היו דומים יותר ללימודים בישיבה.

העלייה לארץ ישראל והקשיים

בדצמבר 1955 עליתי עם הורי לישראל. כשהגענו לארץ העבירו אותנו לקריית שמונה (אז קראו לה חלסה), חיינו באוהלים, היה מאוד קר. מהאוהלים עברנו לצריף מפח (פחונים) לא היו שירותים, ללא  מים ומטבח, הכול בחוץ. לא היו לנו בגדים, הכל הלך לאיבוד בדרך ממרוקו לישראל.

היה בית הספר אחד בכל השכונה עם שתי כיתות בלבד. בכיתה שלי למדו ילדים בגלאים: 7 – 11, כולם באותה הכיתה. לא ידענו עברית וכל ילד דיבר בשפה שלו, דוגמא: עירקית, פרסית, מרוקאית, רומנית ועוד. התקשורת הייתה דומה לשפת אילמים.

בגרות

בשנת 1957 נשלחנו, אחותי מרים ואני, לפנימייה בפתח תקוה. הייתי בה עד גיל 16 שנים. אחותי הלכה להמשך לימודים באוניברסיטת בר אילן (מרים לוי, כיום היא פרופ' מרצה וחוקרת באוניברסיטה).

אני הלכתי לבית הספר לאחיות בירושלים (אחות מוסמכת). אחרי שנה וחצי נאלצתי לעזוב, לא יכולתי נפשית לראות אנשים סובלים.

בשנת 1961 התחלתי ללמוד כטכנאית מעבדה ובנוסף תורת החיידקים באוניברסיטה. לקבלת תואר, עבדתי בבית החולים רמב"ם בחיפה במספר מעבדות, ומשם עברתי לעבוד במעבדת לבדיקות מזון עם פרופ' אשר ופרופ' מרגלית מהטכניון בחיפה. הייתה לי הזכות לעבוד איתם בחקר חיידקי מזון וללמוד מהם.

מתקופת עבודתי במעבדה באוניברסיטה

הכרות ונישואין

פגשתי את סבא יוסי בגיל 21 כאשר סיימתי את הלימודים. נפגשנו באוטובוס. נולדו לנו שלוש ילדים: אירית, מירה וחן. חן הוא אבא של יובלי. לאירית נולדו 3 ילדים: נעמה, שירה ואייל. למירה נולדו חמישה ילדים: שקד, יואב, אורי, איילה ושמואל. לחן נולדו שלושה ילדים: יובל, הדס, ליאור אבל יש גם את השניים הנוספים- שחר ודולב.

לסבתא חנה ולסבא יוסי יש 11 נכדים מכל הילדים

בתמונה: סבא יוסי עם הנכדה יובל

הזוית האישית

סבתא חנה: נהנתי מאוד בעבודה המשותפת עם נכדתי יובל.