מאגר סיפורי מורשת

שמי טל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד שני סיפורים שסיפר לי סבי, יפים גולדפלד. האחד על אביו, אשר לחם בקרב סטלינגרד, והשני על ספר תורה מיוחד שהוברח מברה"מ לישראל. וכך סיפר לי סבי:

סיפור ראשון: סבא רבא יצחק יפימוביץ' גולדפל בקרב סטאלינגראד

אבא שלי, יצחק (יסאק) יפימוביץ' גולדפלד, נולד בעיר צ'רקאסי שבאוקראינה בשנת 1912. הוא למד באוניברסיטה הפוליטכנית של קייב בפקולטה להנדסת מכונות. קרה לו שם מקרה מצחיק – כחלק מתוכנית הלימודים, הוא היה צריך לעשות מבחן בשפה הגרמנית. הוא לא היה מספיק מוכן למבחן, ואז עלה לראשו רעיון. את המילים שלא ידע, החליף במילים ביידיש. המורה היה מאוד מופתע, ואמר: "איזה דיאלקט (ניב) מעניין יש לך בגרמנית…" הוא אפילו לא הבין שזה יידיש.

אבא עבד במפעל שריונות בקייב עד לתחילת המלחמה של ברית המועצות עם גרמניה הנאצית. בהתחלה כראש מחלקת נשק ולאחר מכן כמהנדס ראשי. כשהתחילה המלחמה והנאצים התחילו להתקרב לקייב, עובדי המפעל התחילו להוציא טנקים משדה הקרב ואז תיקנו אותם. את הטנקים שאי אפשר היה לתקן מיידית בשדה הקרב, לקחו למפעל, שם תיקנו אותם ושלחו בחזרה לקרב.

כשהגרמנים נכנסו לפרברי קייב, הוא יצא מהעיר ביחד עם הצבא. הנאצים המשיכו לתקוף, והצבא נסוג ונסוג ולבסוף המפעל הועבר לאיזור סטאלינגראד שבמרכז רוסיה. את המפעל הקימו מחדש במפעל הטרקטורים של סטאלינגראד, והמפעל חווה הפגזות מאוד מאוד קשות. מחלקות המפעל היו כמעט בלי גגות. הרס מוחלט שלט במפעל. אבל למרות כל ההרס, אבא והצוות המשיכו לעבוד בשלוש משמרות וסיפקו טנקים לשדה הקרב.

כשהנאצים התחילו התקפה על סטאלינגראד, מגיני העיר סטאלינגראד קברו את הטנקים באדמה. כולם לחמו, עובדי כל המחלקות, אפילו המנהלים והמפקדים, כולם ישבו בטנקים ולחמו בחזרה. באותו הזמן היה כפור מאוד קשה בסטאלינגראד, וקפאו לו הרגליים בזמן שהוא ישב בטנק…

קרב סטאלינגראד היה אחד מהקרבות ששינו בצורה דרסטית את מהלך מלחמת העולם השנייה. זאת הייתה נקודת השבר. ברית המועצות ניצחה בקרב והתחילה לגרש את הנאצים מברית המועצות ואירופה. אחרי שהגרמנים גורשו מקייב, המפעל חזר למקומו.

על פעולתו הצבאיות, אבא קיבל הרבה מדליות ופרסי הוקרה: מדליה "להגנה על קייב", "להגנה על סטאלינגראד", "לניצחון על גרמניה", "על המלחמה הפטריוטית דרגה 3", "על המלחמה הפטריוטית דרגה 2", ו"הכוכב האדום".

אחרי המלחמה התחילה אנטישמיות גדולה בברית המועצות ופיטרו אותו מהמפעל. לקח לו המון זמן למצוא עבודה. הוא ניסה להתקבל להרבה מקומות, אבל לא קיבלו אותו רק בגלל שהיה יהודי. לאחר חיפושים ארוכים, הוא מצא עבודה במכון העיצובי וקיבלו אותו כשרטט, עבודה שהייתה נחשבת למשרה הכי נמוכה בתחום באותו הזמן. זאת אומרת, הוא הגיע מלהיות מהנדס ומעצב ראשי לשרטט. אבל מהר מאוד, תוך כמה שנים, הוא הגיע בחזרה לתפקיד מעצב ומהנדס ראשי של מכונות. אלו היו מכונות של בנייה. המכונות יכלו לבנות שטחים קמורים, זאת אומרת שאלו היו שטחים מורכבים ומסובכים מתמטית והמכונות היו מורכבות ומאוד מיוחדות בפני עצמן.

את המכונות של אבא הציגו בתערוכות בהמון ערים ומדינות ברחבי ברית המועצות כמו צ'כוסלובקיה ומוסקבה. היו לו הרבה פטנטים בתחום המכונאות והוא היה מהנדס ומעצב מצוין.

יצחק יפימוביץ' גולדפלד ז"ל נפטר בקייב בשנת 1988בגיל 76.

סבא רבא בערוב ימיו עם המדליות שהוענקו לו במהלך חייו

קישור לסרטון תיעוד – סבא יפים גולדפלד מספר על קרב סטאלנגרד

סיפור שני: התורה המשפחתית

במשפחתנו נשמרת תורה קטנה, ואותה קיבל סבא רבא רבא רבא שלי. הוא חי בעיר ברדיצ'ב שבמרכז אוקראינה. על תרומותיו לעיר ולקהילה היהודית, הוא קיבל את התואר "אזרח נכבד", ובית הכנסת נתן לו במתנה את התורה. לפי ההשערות, ספר התורה הזה בן 160 שנה לפחות.

בשנות ה-90, היה קשה להביא משהו מברית המועצות לישראל, בגלל שזה נחשב ל"אוצר לאומי", למרות שהתורה הזאת הייתה שייכת לנו. ככה הכל התנהל בברית המועצות. בשביל להביא את התורה לישראל, אימא שלי החביאה אותה בפילטר לסינון מים, וכך היא הבריחה אותה לישראל. הפילטר לסינון מים הייתה אופציה מושלמת, בגלל שהתורה נכנסה בה בדיוק בלי שום פגע ולא ראו אותה.

דרך אגב, בפילטר משתמשים סבא וסבתא שלי עד היום.

ספר התורה ופילטר סינון המים

מאלבום התמונות

למצגת תמונות מהאלבום המשפחתי

עץ המשפחה

הזוית האישית

טל הנכד המתעד: היה לי מרתק לבצע את עבודת התיעוד. גיליתי המון דברים חדשים על המשפחה שלי שלא ידעתי לפני כן ושלא הייתי יכול לדעת בשום דרך אחרת.

סבא יפים: היה לי מאוד כיף לספר לטל את הסיפורים. מאוד היה לי חשוב שהסיפורים אלו יגיעו להרבה אנשים, תכנית הקשר הרב דורי גורמת לזה לקרות. בנוסף לכך, הראיון והחקר עצמם היוו זמן איכות ביחד עם טל, מאוד שמחתי לדבר איתו.

סבא יפים וטל, 2023