מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודה יקותיאל יצחקי, נולדתי בארץ ישראל, בבית חולים פורייה שנמצא, ליד טבריה בתאריך כ"ג באלול תשי"ב 12.9.52.

השם יהודה הוא מהתורה, יהודה הוא אחד מבניו של יעקב אבינו, לסבא של אבא שלי שנהרג בגיל צעיר קראו לייב יקותיאל. (ולייב פירושו יהודה).

יש לי שני אחים בלבד, הגדול בן שבעים וחמש, קוראים לו יעקב והוא גר בקריית אתא. רוב חייו היה בצבא קבע. האח השני בן שבעים ואחת, קוראים לו אבי ,והוא גר בשומרון, במקום שנקרא נווה צוף. וגם הוא היה שנים רבות בצבא קבע.

גלגולו של חפץ – קנקן הסטורי

במסגרת המפגשים נתבקשנו להביא חפצים, החפץ שבחרתי להתמקד בו, הוא הקנקן ההיסטורי, ששימש את משפחתי למספר מטרות מיוחדות, כשהעיקרית ביניהם היתה, ללכת למחלבה של המושב בו גרתי ושמו "שדה אילן".

שְׂדֵה אִילָן הוא מושב דתי בגליל התחתון בין מחלף גולני לכפר תבור בסמוך לאילניה, השייך למועצה אזורית הגליל התחתון. רוב המשפחות במושב מתפרנסות ממשקים חקלאיים שבבעלותם כגון לולים, רפתות, דירים מטעים ועוד. חלקם מתפרנסים מצימרים, קייטרינג ובעלי מקצועות חופשיים בכל רחבי הארץ. ויקיפדיה

לכל ילד בבית היה תפקיד: ילד אחד לקח את הזבל לפחים. ילד שני ניקה כל יום חדר אחר. ילד שלישי ואחרון (שזה בעצם אני) תפקידו היה לחלוב ולהביא את החלב הביתה. כל יום אחה"צ הייתי הולך למחלבה, ממלא את הכד בחלב ומביא אותו כשהוא מלא, לאימא.

יום אחד, בדרכי חזרה הביתה עם הכד המלא בחלב, לא שמתי לב, ובטעות נתקלתי באבן שפה שעל המדרכה, התגלגלתי מלא קומתי ארצה, וכמובן הקנקן המלא חלב נפל לי מהיד, המכסה נפתח, וכמובן כל החלב נשפך, והכד נשאר ריק כלא היה. כמובן שלא הפסקתי לבכות גם מהמכה וגם מאובדן החלב. לשמחתי עברה שם אישה אחת, שהסכימה להחזיר אותי למחלבה, ולמלא פעם נוספת את הקנקן בחלב, ושמחתי שבסופו של דבר הכל נגמר על הצד החיובי ביותר.

הזווית האישית

תמר: תודה רבה לסבא שלי על הפניות לטובת תעוד הסיפור שלו, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.