מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודה יצחק גבריאלי נולדתי בט"ו בטבת בשנת התשט'ז (1955) בחיפה, בנווה שאנן להורי משה ואסתר גבריאלי ואחי דוד.

בילדותי גרתי בבניין בן שלוש קומות, עם משפחות מכל מיני סוגים- חילוניים דתיים ועוד. השנים האלו היו מעולות. קראו לי יהודה יצחק על שם סבא רבא שלי. כינו אותי ואותו, יהודה הגדול ויהודה הקטן. בתקופה זו נהגו לקרוא על שם הסבא/סבא רבא יותר מאשר נוהגים היום.

הגן שלי היה ליד הבניין שלנו. ביסודי למדתי בביה"ס רמב"ם, שהיה עד כיתה ח'. ביה"ס שלי היה ליד בית הכנסת. היינו יחד עם בנות בכיתה. כשהייתי בכיתה ו' פרצה מלחמת "ששת הימים". יום אחד הלכנו  לבית ספר ושמענו אזעקה, חזרנו הביתה ונשארנו שם שישה ימים. למרות שהמלחמה לא הייתה באזור חיפה. בר המצווה שלי הייתה אחרי מלחמת ששת הימים, והייתה שמחה בכל הארץ ובר המצווה השתלבה עם השמחה. לעומת זאת, בר המצווה של אחי הייתה במלחמת יום כיפור, וכולם היו עצובים.

בסיום כיתה ח', הלכתי ללמוד שנה אחת בישיבת "פרחי אהרון"  בקרית שמואל. שנה אחרי כן חזרתי לחיפה לתיכון רגיל ששמו "יבנה". כשהייתי בכיתה י"ב פרצה מלחמת יום כיפור, ובהתחלה עדיין למדנו. אחרי זה למדנו רק תורה, וגם הרב שלי היה ממש עצוב ,כי כל רגע הודיעו לו על עוד בוגרי בית-הספר שנהרגו. נתנו לנו להתנדב "במעלה גלבוע" בשדות החקלאות, כי לא היה שם אף גבר בגלל שכולם הלכו למלחמה.

סבא יהודה מספר על אביו, משה גבריאל ז"ל

אבי נולד בגליציה בשנת 1913. בגיל נעוריו גר באוסטריה. כשהגיע לגיל שבע עשרה לקראת סוף תיכון, הוא החליט ללמוד רפואה באוסטריה. זה היה בשנת 1933, באותה שנה היטלר עלה לשלטון, והתחילו כל מיני דברים נגד היהודים בגרמניה (אוסטריה צמודה לגרמניה).

אבי אהב להגיע להרצאות של זאב ז'בוטינסקי, וממנו שמע שהוא רוצה להביא יהודים לא"י. אחרי ששמע זאת החליט שהוא גם רוצה לעלות לא"י.

הוא הלך ל"סאסוב" ששם היה הרב שלו והוא אישר לו לעלות לא"י. אבי עלה בשנת 1934. כדי שלא יזהו שהוא יהודי, הוא החליף את השם על פי עצת חברים ממשה גולדנברג למשה גבריאלי כי שמו השני הוא גבריאל ובכך "פתר" את בעיית שהיית התייר משה גולדנברג וסיפר תמיד שעד היום הם האנגלים מחפשים את התייר משה  גולדנברג…" הוא הגיע לא"י בלי הוריו, לאזור נהריה, חיפה.

הוא התחיל לעבוד בחקלאות בייבוש ביצות וכו'. לאט לאט הבינו מה מתחולל בגרמניה ובאירופה כולה. כשראה שהמלחמה מתחזקת יותר באירופה, הוא החליט לגייס את מאמציו, כדי להשיג אישורים מהאנגלים למשפחה שלו ,כדי שיגיעו לא"י, הוא הלך למשרדים של הממשלה, ולכל מקום אפשרי כדי להשיג את האישורים, ובסופו של דבר הוא השיג אותם. אחרי כמה שנים הוא טס לאחותו שגרה באנגליה דרך הולנד-ושם בהולנד פגש את אסתר-ניצולת שואה ובדרך לא דרך הם התחתנו. הם עלו לארץ וגרו בנהריה, ושם היה להם אחת מהמכוניות היחידות בארץ ,כי אסתר הביאה אותה מהולנד.

משה עבד כדובר רכבת ישראל שנים רבות.

בשנת  1954, משה ואסתר עברו לגור בנוה שאנן בחיפה בשנת 1955 נולדתי אני- יהודה.  ובשנת 1961- נולד דוד, אחי. בשנת 2018-נפטרה אימי -סבתא אסתר. ובשנת 2001 נפטר אבי בשיבה טובה.

אביו של יהודה – חקלאי

 חתונה של משה ואסתר הוריו של יהודה

בכל פעם שנולד לי נכד, אם אני הסנדק שלו, אני קונה לו שופר.

אבי היה בעל תוקע, וכשעלה לארץ הוא הביא איתו שופר. גם אני בעל תוקע ויש לי שופר משלי. אומנם הוא לא עבר בירושה מדורות קודמים, אך הוא חשוב לי מאוד. ההמשכיות הייתה חשובה לי. השופר עשוי מקרן של אייל או כבש. עם השופר אני תוקע בראש השנה ויום כיפור ועוד אירועים בשנה. בכל פעם שנולד לי נכד, אני הסנדק שלו ואני קונה לו שופר, כדי שתהיה המשכיות. הרבה שנים הייתי בעל תוקע במגוריי, ועכשיו בשנים האחרונות אני רוצה להפסיק ואיך שהוא כל פעם אני תוקע מחדש. אני חושב שלכל אדם בעולם יש מצווה שהוא נברא אליה, כנראה שזאת המצווה שלי. משמעות השופר היא זיכרון.

השופר של יהודה גבריאלי

תקופת צבא והחתונה

בצבא, שירתתי ב"נחל מוצנח". המיוחד בחייל הזה הוא, שחלק מתקופת השירות, אתה בצבא וחלק נמצא בהתיישבות. התחלתי בצבא בטירונות. ואחר כך הלכנו להקים את היישוב "תקוע" שבגוש עציון

                                                             היישוב תקוע כהיאחזות נח"ל

אחרי תקוע חזרנו לצבא לקורס צניחה, ואחר כך הלכנו ליישוב שלנו, לכפר עציון. לקראת סוף השירות הודיעו לנו שמקימים עוד יישוב. היישוב נקרא "מגדל עוז", שגם הוא נמצא בגוש עציון. איתנו הגיעו להקים את היישוב גם בוגרי צבא, שרצו מעבר לצבא להקים משפחה. באותו זמן בכפר עציון הכרתי את עפרה (אשתי כיום). עפרה הייתה בכפר עציון בהתנדבות, לפני צבא ושם הכרנו. לאט לאט נפגשנו עוד ועוד. כאשר בנו את מגדל עוז, עברתי לשם וגם עפרה, ועוד חבר'ה באו כדי לחזק את הגרעין. אחרי כמה זמן החלטנו להתחתן. זוגות נוספים במגדל עוז החליטו על חתונה באותו הזמן. גרנו במגדל עוז שנתיים וגם שם נולד בנינו הבכור, נַחַם. ואז המשכנו לירושלים ואחר כך עברנו לפסגות.

היום אני בפנסיה כבר שלוש שנים. לומד תורה ומטייל בארץ. לפני שיצאתי לפנסיה הייתי מנהל באולפנת עופרה.

הזווית האישית

אחיה: היה לי מאוד מעניין להכיר את הסיפור של סבא שלי. ואני עכשיו גם יודע להמשיך אותו. ומודע לכל סיפורי משפחתי.

יהודה: ראשית -המיזם מקסים ומשמעותי כל כך-לכולם. הדור הצעיר-ששומע ולומד, דור הביניים, וכמובן הדורות המבוגרים: מה יותר מהנה ומספק אותם מקשר עם הילדים הצעירים בשרשרת הדורות? באופן אישי-שמחתי להיות בקשר עם אחיה- שילה, הנכד הבוגר שלי. למדתי דברים רבים על עצמי ובכלל, כתוצאה מהמשימות המקסימות שעברנו, והעיקר, כשם הפרויקט-כך הוא: קשר בין- דורי, בכל הדרגות מפרטי חפצים בעלי ערך, דרך אילן יוחסין, ועד משמעויות גדולות ועמוקות בשרשרת הדורות חזק ואמץ לכל העוסקים במלאכה! אני רואה חשיבות גדולה לדבר זה גם בדרך הלימוד בבית הספר, רעיון יצירתי ומשמעותי ללמידה, וניכרת ההשקעה של הצוות, ההנהלה, התלמידים, ועניין וזה כשלעצמו ראוי לשבח.