מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכאל כספי. שמי ניתן לי על שם המלאך מיכאל. נולדתי בישראל בשנת 1954 בכפר סבא , בשכונת עלייה שם הוריי גרו.

אמא עבדה כאחות בקופת חולים, ואבא עבד כמדריך נוער בפנימייה, שקלטה ילדים פליטי שואה, ומשפחות הרוסות. היה לנו בית קטן עם חצר שבה אבי גידל כמה תרנגולות וירקות. השנים היו שנות הצנע, צנע הייתה תקופת שבה היה מחסור במוצרי מזון, וכל משפחה קיבלה הקצבה של תלושים למוצרים בסיסיים, כמו קמח שמן בשר חלב. לכן אבי גידל תרנגולות וירקות להעשרת התזונה המשפחתית. לימים עברה המשפחה לקריית שמונה, בשליחות של קופת חולים. משם היו לי עוד מעברים רבים, בארץ ובחו"ל.

המעבר לקריית שמונה ושדה אליעזר

בגיל שנה, בשנת 1955, הוריי עברו לקריית שמונה. אמי נשלחה על ידי קופת חולים לעזור בתחום הרפואה, ואבי עבד ברשות לייבוש החולה. גרנו בקריית שמונה בשכון ג' כשרק התחילו לבנות אותו, והיו רק שני בניינים ראשונים, והנוף משם היה ג'ונגל וצמחייה. האזור היום הוא קניון נחמיה. בקריית שמונה נולד אחי יהונתן בשנת 1957. לאחר מספר שנים כשהייתי בן חמש, הוריי עברו למושב שדה אליעזר. אמי הייתה האחות של המושב מעל ארבעים שנה עד יציאתה לפנסיה. אבי עבד כחקלאי, ובמשרה נוספת במפעל חדש, שהוקם באותה תקופה ונקרא "פרי הגליל" בחצור.

מיכאל בגיל שנה וחצי

לימודים

את בית הספר היסודי התחלתי במושב שדה אליעזר, בכיתה קטנה של חמישה תלמידים. ובכיתה ה' הוריי העבירו אותי לבית ספר האזורי הקיבוצי "מבוא גליל" באיילת השחר.  בכתתי היו תלמידים מאיילת השחר עמיעד כפר הנשיא ויפתח. התחברתי במיוחד לכמה תלמידים מקיבוץ עמיעד, ובתום השנה של כיתה ה' עברתי לקיבוץ עמיעד כ"ילד חוץ". חייתי עם בני הכיתה, למדתי איתם ישנתי איתם והיו לי בקיבוץ הורים מאמצים. פעם בשבוע חזרתי הביתה. כשהגעתי לסיום כיתה ח' החלטתי שאני רוצה ללמוד מקצוע. הוריי מצאו סידור לינה עבורי אצל ידידת משפחה מבוגרת בחיפה. התחלתי ללמוד בבית ספר התיכון בחיפה, בבית ספר של הטכניון שנקרא "בסמת". יש לציין שבשנות התיכון גרתי אצל אותה קרובת משפחה, ובסופי שבוע חזרתי בחזרה לבית הוריי.

הצטרפות לגרעין נח"ל

עם סיום התיכון הצטרפתי לגרעין נחל לקיבוץ עין זיוון, והתגייסתי עם שאר החברים והחברות לנח"ל. במסגרת השירות היינו בהיאחזות נחל נערן בבקעת הירדן.  תוך כדי השירות, באוקטובר בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. מיד עברנו הסבה לשריון, וירדנו כטנקיסטים לסיני שם שרתי  עד השחרור בשנת 1976.

חברות בעין זיוון

לאחר סיום השירות עם כמה חברי הגרעין, הפכנו לחברים בקיבוץ עין זיוון, שבו עבדתי כחקלאי ותפקדתי כשנתיים כגזבר הקיבוץ. לאחר שש שנים כקיבוצניק החליטו בקיבוץ לעבור לתהליך של הפרטה, דבר שלא תאם את השקפתי, והחלטתי שאם כבר הפרטה עדיף לעשות אותה בתל אביב.

שנות הנדודים

עברתי לתל אביב ועבדתי בחברה להשכרת רכב. לאחר שנה קודמתי, וניהלתי את כל אזור ירושלים והדרום באותה חברה, ועברתי לגור בירושלים. אחרי שמונה שנים נפלה לידי הזדמנות לעבודה בארצות הברית, בצורה מסודרת עם אישורים, וכך עשיתי. עברתי ללוס אנג'לס ועבדתי בחברת תיירות שמציעה שירותי תיירות לישראל . חזרתי לישראל ולירושלים עם תחילת האינתיפאדה הראשונה. חזרתי לעבוד בהשכרת רכב עד קיץ 1993, מועד שבו אחי נהרג בתאונת דרכים והשאיר אישה וארבעה ילדים קטנים, במושב שדה אליעזר. עזבתי את העבודה והצטרפתי לעזור לאמא שלי שהייתה במושב, ולמשפחתו של אחי כמובן, בטיפול במשק החקלאי שנשאר לאחר מותו . שכרתי דירה בקריית שמונה ונסעתי כל יום לשדה אליעזר. הסיבה היא שהטראומה במשפחה הייתה כל כך מורכבת, שהייתי חייב בשעות הערב קצת זמן לעצמי. במשך מספר שנים טיפלתי במשק החקלאי, ועזרתי בגידול ארבעת הילדים של אחי ז"ל.

קהילת הלהט"ב

תוך כדי מגורי בקריית שמונה הכרתי בשנת 1998 את מי שהפך להיות בן זוגי עד היום. בשנת 1999 שנינו ועוד מספר חברים וחברות, ובתמיכה של חברים מהקהילה היהודית בסן פרנסיסקו, הקמנו מרכז קהילתי לקהילת הלהט"ב. את המרכז והפעילויות של קהיליית הלהט"ב ניהלתי עד שנת 2012, שבה המרכז נסגר עקב מחסור בתקציב ובתמיכות. המרכז טיפל בכל קשת החברה הלהטבי"ת באזור קריית שמונה: נוער הורים ובני משפחה וכמובן חבריי וחברות הקהילה עצמם. בשנת 2004 עברתי לנהל את סניף גולף בכרמיאל, וכל יום נסעתי מקריית שמונה לכרמיאל בחזרה. בשנת 2007 עזבתי את מקום עבודה זה לאחר פטירתה של אמי, והתחלתי לעבוד כסוכן נסיעות ב"איסתא" בקריית שמונה. את סוג העבודה הזו למדתי תוך כדאי עבודה, והרבה השתלמויות.

בתחום הנסיעות עבדתי עד תחילת הקורונה. מאז שמשרדי נהסיעות החלו להיסגר בעקבות הקורונה, למעשה אינני עובד, יצאתי לפנסיה ואני מנסה להנות מכל רגע .

הזווית האישית

התלמידה שירה לוי, ומיכאל כספי מכיתת הוותיקים, השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בברנקו וייס – קריית שמונה בתשפ"ג 2022