מאגר סיפורי מורשת

שמי אבי (אברהם בלילה) נולדתי ב1950 בעיר חיפה.

סבתא עופרה  ואני הכרנו בצבא. היא היתה חיילת שלי – אלחוטנית בסיירת בערבה. כשקצין מהסיירת השתחרר וירד לסיני להקים מושב חדש,

הצעתי לעפרה לנסוע איתי לבקר אותו בישוב החדש. נסענו בג'יפ – רק שנינו, והמקום מצא חן בעייני. במקום השתכנו בצריפים ששימשו את סוללי הכביש מאילת לשארם. עם סלילת הכביש תנועת המושבים החליטה להקים במקום מושב. המושב היה צמוד לחוף חולי ויפה – והפרנסה היתה מדייג. בדרך חזרה – לסיירת הערבה, עצרנו לצפות באי  האלמוגים שבלב הים ושם שאלתי את עפרה, עדיין לא היינו חברים, אם היא הייתה רוצה לגור בנביעות, תשובתה איתה – "כן". וכך התחיל הרומן ביננו.

כשהשתחררנו מהצבא התחתנו והצטרפנו להקמת מושב נביעות.נביעות היה מושב ישראלי ששכן בצדו המזרחי של חצי האי סיני, בנואיבה, לחוף מפרץ אילת, כ-65 ק"מ מדרום לאילת וכ-150 ק"מ מצפון לאופירה. המושב נביעות נכלל בשטח מחוז מרחב שלמה, שטחו הגיע ל-2,500 דונם, והיה אחד משלושת היישובים הישראלים שהוקמו לאורך מפרץ אילת.(ויקיפדיה).

היינו הזוג השביעי להקמת המושב החדש. בהתחלה חיינו כמו בקיבוץ עם סידור עבודה, חדר אוכל משותף וכך האלה, בהמשך הפכנו למה שנקרא "מושבוץ": הכלאה של מושב וקיבוץ. כל משפחה קיבלה טרקטור, ועיבדה עשרה דונם בשטח שמעולם לא עלתה עליו מחרשה, גידלנו מלונים בסתיו ובחורף, וחרציות בבית רשת על אדמת המדבר. את התוצרת ארזנו בבית אריזה שהקמנו במקום, ושלחנו לשוק הסיטונאי בתל – אביב ובעיקר – ייצאנו לאירופה. סיפרו לנו שבאנגליה היו אוכלים את המילונים שלנו עם מלח…

במשך הזמן עברנו מהצריף בו גרנו – לפחון, שם גידלנו את שני ילדינו הראשונים, ובהמשך עברנו למושב במקומו הקבוע – בנביעות. בנביעות נולדו לנו שלושה ילדים: איה, אליה ואוריה שתעודות הלידה שלהם הופקו ונושאות חותמת מאל – עריש שבצפון סיני.

ב – 1977 התחיל תהליך השלום עם מצרים ובאפריל 1982 עזבנו את נביעות – בדמעות. הסכם השלום בין ישראל למצרים הוא הסכם שנחתם על ידי נשיא מצרים אנואר סאדאת, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, על מדשאות הבית הלבן ב-26 במרץ 1979. חתימת ההסכם הייתה אחד מרגעי השיא בתהליך שהחל עם ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977 ונאומו בכנסת, והסתיים ב-1982 עם השלמת פינוי חצי האי סיני והעברתו לידי מצרים. בהסכם השלום נקבע הגבול בין ישראל למצרים והוא כיום גבול בינלאומי (ויקיפדיה)

בהמשך  בנינו את ביתנו במושב תל עדשים.

הזווית האישית

רננה: לי היה מאוד מעניין ללמוד ולהקשיב לסיפורו של סבא,  ויותר להיות איתו לא רק בבית גם במקומות אחרים. אני מאחלת לו רק בריאות אושר ושמחה.

סבא: היה לי מאוד מהנה עם רננה, נהנתי מאוד להיות איתה, אני מאחל לה רק בריאות אהבה ושמחה.