מאגר סיפורי מורשת

שמי אביב אברהם, נולדתי בטריפולי שבלוב בתאריך 24.7.1939, ואני סבא של אסף ואלה התאומים. אני נשוי לסבתא בקי שנולדה בטורקיה בעיר איסטנבול בתאריך 16.9.1945.

ילדותי

עד גיל 10 חייתי בטריפולי בקרב אוכלוסיה מוסלמית ושלטון איטלקי. שאפתי לעלות לארץ ישראל כמו אמי, אבל אבי התנגד כי העדיף לקנות אחוזה ולגור באיטליה. אחי הגדול ברוך יצא לארץ ישראל בשנת 1949 מטעמי ציונות כשהייתה התקוממות של המוסלמים נגד היהודים. אני ומשפחתי נאלצנו לעזוב את לוב ולברוח כמה שיותר מהר לישראל ובהסכמתו ובאישורו של אבא.

הגענו לארץ ישראל בשנת 1951 ורצו להעביר אותנו לקריית שמונה, אבל אחי ברוך, שהגיע לארץ לפנינו והתיישב ברעננה, דאג שגם אנחנו נגיע לרעננה וכך היה.

תקופת בית הספר

הוריי היו שומרי מסורת ולכן רשמו אותי לבית ספר יבנה ברעננה, שהוא בית ספר דתי. את המשך לימודי התיכוניים סיימתי בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה ולכן התגייסתי לחיל האוויר כאיש טכני.

מקצוע ועיסוק

לאחר שהשתחררתי משנת קבע התקבלתי לעבודה בתעשיה האווירית. לאחר שלוש שנות עבודה נתבקשתי להקים בית ספר למכונאות מטוסים עבור המפעל ועבור חיל האוויר לתלמידים צעירים. את בית הספר הקמתי עם איש יקר שנקרא מיכאל נצר.

בשנת 1998 הקמתי בית ספר פרטי אקסטרני לבגרויות ופסיכומטרי לתלמידי י' עד י"ב למשוחררי צה"ל.

היכרות ונישואים ובניית משפחה

את סבתא בקי הכרתי בזכות זה שבקי גרה ליד אחותי ואני הייתי מבקר את אחותי בתירוץ כדי לראות את הנערה הבלונדינית היפה עם עיניה הכחולות. אביה משה התנגד לחברותנו כי הייתי חייל ושמע שאני הולך עם הרבה בחורות, הוא חשש שאני לא אצור קשר רציני עם בתו. החלטתי לשוחח עם אדון מואיז (משה) בשיחה של גבר אל גבר, שאני מתכוון ברצינות רבה להציע לבתו חיים משותפים ואמיתיים ואכן כך היה התחתנו בשנת 1963.

תחביבים

היות שאני ד"ר להיסטוריה, אני אוהב לאגור מטבעות ושטרות של כסף היסטורי ישראלי וכלל עולמי. בנוסף, אני אוהב להחליף מכוניות לעיתים קרובות.

מוזיאון "גורל משותף לעם העם היהודי"

מלחמת העולם השנייה הייתה העימות הצבאי בין השנים 1939-1945, כמעט כל מדינות העולם השתתפו בה. במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה השואה בעם היהודי, רצח העם שיטתי בו רצחו הנאצים ועוזריהם כשישה מיליון יהודים מאירופה ומצפון אפריקה, מתוך קנאות אידיאולוגית אנטישמית קיצונית.

על מנת להסביר לתלמידיי על הגורל המשותף, יצרתי קשר עם איש יקר בשם משה מגידיש ממושב אלישמע, שיצר דגמים של מחנות ריכוז בלוב והחלטנו להעביר את המוצגים לבית הספר ולרכז אותם כמוזיאון אחד המדגיש את אחדות הגורל של העם היהודי בכל מקום בעולם.

גורל היהודים שבתקופת השואה

יש כאלה המסוגלים לחשוב שתוכנית השמדת היהודים יועדה ליהדות אירופה בלבד, ולהלן התיקון: ב- 20 לינואר בשנת 1942 התקיימה ועדה בעיר ואנזה שבגרמניה ובה החליט המושל הגרמני ליישם את תוכנית "הפיתרון הסופי" – השמדת העם היהודי בכל שטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית.

מניין היהודים המיועדים להשמדה היה כ-20 מיליון, ואילו מניין היהודים באירופה בעת ההחלטה בואנזה עמד על 11 מיליון. אם כך, היכן נמצאו בעולם אותם 9 מיליון? נכון מאוד: הכוונה הייתה ליהודי צפון אפריקה ושאר מדינות העולם, שהן אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו. היהודים שם היו תחת חסות צרפת וקיוו לקבל את הגנת צרפת, אולם לאחר תבוסת צרפת בשנת 1940 וביסוס משטר וישי, החמיר מאוד מצבם של היהודים והופעלו נגדם חוקי הגזע הנאציים.

בנוגע לעירק, ב- 1940 קיבלה הממשלה הלאומנית את השינויים בעירק והפעילה חוקים אנטי יהודים כולל עריכת פוגרומים קשים. בשנת 1941 כבשו הכוחות הבריטיים את פאתי בגדד והשיבו את הביטחון ליהודי עירק. השליטה בלוב הייתה בידי האיטלקיים משנת 1911 והיהודים חיו ברווחה עם קשרים מסחר עם האיטלקים.

בשנת 1936 נוסד ציר רומא-ברלין שהביא בעקבותיו שינויים ביחס האיטלקי ליהודי לוב. בשנת 1938 פורסמו באיטליה חוקי הגזע נגד יהודי איטליה ויושמו גם על הארצות הנשלטות על ידה. בשנת 1940 בריטניה כבשה את לוב מידי האיטלקים והיהודים השתחררו מעול חוקי הגזע. בשנת 1942 שב הצבא האיטלקי וכבש את לוב בשנית והעניש את היהודים על תמיכתם בבריטים, כ- 500 יהודים נהרגו ו-2600 נשלחו למחנה ריכוז "גאדו", 200 בעלי נתינות בריטית וצרפתית גורשו מלוב.

יציאה לגמלאות וחוויותיי היום

בשנת 2004 החלטתי לסגור את בית הספר הפרטי שלי (תיכון אביב נתניה) ויצאתי לגמלאות. בשנת 2012 התברכתי בשני נכדים הממלאים את חיי יום יום שעה שעה בהנאה מלאה.

מסר לדור הצעיר

עד שנת 1948 ליהודים לא הייתה מדינה במשך כ- 2,000 שנות גלות והיהודים נרדפו ונחשבים לזרים ללא מדינה. היום יש לנו מדינה קטנה ויחידה ולכן על הדור הצעיר לחשוב ולהשקיע בבניית המדינה ובטחונה עצמאית, ללא תלות במדינות זרות.

הפרדוקס שלי

הפרדוקס שלי נע בין היותי המבוגר בין חבריי לבין היותי הסבא הכי צעיר בניהם. כאשר חבריי זכו ללוות את הולדת נכדיהם, את חגיגות ימי ההולדת שלהם, בני ובנות מצווה ואפילו נשואי נכדיהם. אני הייתי עדיין רחוק מהרעיון המיוחל. נולדתי בראשית מלחמת העולם השנייה, בתאריך 24.7.1939, זכיתי בנכדיי רק בתאריך 2.7.2012, כשהייתי בגיל 73 – אז מה הפלא שקיים בי פער?

עם נכדיי, אסף ואלה

הזוית האישית

סבא אבי: תוכנית הקשר הרב דורי – כשמה כן היא. תוכנית המחזקת את הקשר הרב דורי, בה נפתחים שני הצדדים ומגלים תכונות המלמדים ומקרבים את הסבים לנכדים. תוכנית מבורכת עם מנחה מבורכת. נכדיי ואני החלטנו במשותף להמשיך בתוכנית בהנחיה פרטית בתיאום הזמנים והרעיונות המשפחתיים עם אקטואליה בת זמננו.