מאגר סיפורי מורשת

סבתא לאה יהודית מספרת לנכדתה מנוחה רוזנשטיין במסגרת תכנית הקשר הרב דורי,

קוראים  לי לאה יהודית אוריאל, נולדתי בשנת 1953 בארצות הברית בעיר שיקגו להוריי, יואל ואסתר שטראוס. הוריי קראו לי בשם לאה על פי הפסוק בספר תהילים (כ"ד א'), "לדוד מזמור לשם הארץ ומלואה" שמתחיל באות ל' ומסתיים באות ה', בדומה לשם לאה. משמעותו של הפסוק הוא, להכיר את בורא העולם דרך העולם. את השם הנוסף, יהודית, בחרו על פי הפסוק בתהילים (י"ט ג'): "יום ליום יביע אומר ולילה לילה יחווה דעת" –  שמתחיל באות י' ומסתיים באות ת'. הוריי רצו שאדע הרבה היסטוריה יהודית.

הוריי

אימא שלי, אסתר, שתחיה לאורך ימים ושנים, הגיעה מאוסטריה לארצות הברית עם התחלת השואה, עוד לפני שהתחילו מחנות ההשמדה. אבא שלי יואל ז"ל הגיע מגרמניה לארצות הברית גם בתקופה של התחלת השואה, אבל עדיין לא היו מחנות ההשמדה. בבית דיברנו באנגלית.

בית הספר היסודי

למדתי בבית ספר ממלכתי בשיקגו, זה לא היה בית ספר יהודי. אבל היו שם הרבה יהודים. אחרי שעות הלימודים בבית הספר, בשעות אחר הצהרים, למדתי עברית וקצת היסטוריה יהודית. בשבת וביום ראשון לא למדנו.

מלחמת ששת הימים

אני זוכרת כשהייתי בת 14. ואז פרצה מלחמת ששת הימים. למרות, שלא הייתי בישראל, אני זוכרת את הרושם של המלחמה על המבוגרים. הם פחדו מאוד שארץ ישראל תימחק, חלילה.

אוניברסיטה

בגיל 17 הגעתי לאוניברסיטה לא יהודית שלמדו  בה הרבה יהודים. באוניברסיטה הייתה קבוצה קטנה של יהודים, שארגנו אוכל כשר. הצטרפתי אליהם רק בימי שישי. מכיוון שאימא שלי רצתה תמיד ביום שישי שאדליק נרות שבת, החל מגיל 12. משתתפי הקבוצה שמו לב שאני מגיעה רק בליל שבת, ושאלו אותי – למה לא לאכול אוכל כשר כל השבוע? פשוט, לא חשבתי על זה. אחד מהאנשים הביא לי ספרים על פרשת שבוע והשקפה יהודית, וזה מאוד הלהיב אותי. לאחר מכן, האוניברסיטה דאגה לי למשפחות, שאני אוכל לאכול איתם את סעודות השבת. אחת המשפחות הציעה לי להגיע לסמינר Goteshead שבאנגליה.

בסמינר

למדתי בסמינר שלוש שנים והשנים האלה היו פשוט נפלאות. שם גם קיבלתי את השידוך שלי, זה  קרה בחופשת הפסח. לא ידעתי  שהבחור שהשתדכתי אתו רוצה לגור רק בארץ. אילו הייתי יודעת זאת קודם, לא הייתי מסכימה לשידוך. גם אמרו לי שהשם שלו אוריאל אברהם. ואני דמיינתי כבר שיקראו לי לאה אברהם. אבל קרוב לחתונה התברר, שקוראים לו אברהם אוריאל. אברהם הוא שמו הפרטי ושם משפחתו אוריאל.

עלייה לארץ

בעקבות השידוך עליתי לארץ, הייתי אז בגיל 24. עליתי לבד, כשעליתי לארץ חשבתי רק על החתונה שלי, ועל הקמת בית יהודי. לא חשבתי על המדינה השונה ועל הבדלי התרבות שאני מכירה.

הצעת עבודה

להוריי היו חברים בארץ שהציעו לי עבודה בביולוגיה. אבל  לשם כך הייתי  צריכה לקבוע ריאיון עבודה עם איש בכיר במשרד הבריאות. אמרו לי, שלא אספר לו שאני שומרת תורה ומצוות. כי אם אני אגיד לו, הוא יתחמם ולא יעזור לי. נתנו לי את המספר של המשרד שלו, אבל בכל פעם שהתקשרתי אמרו לי שהוא בישיבה. אז לא הבנתי, וחשבתי שהוא לומד תורה בישיבה, ושהוא חזר בתשובה. לא הבנתי למה אמרו לי לא להגיד, שאני שומרת מצוות. היום אני צוחקת על עצמי, כי אני מבינה שהכוונה הייתה שהוא בפגישה.

חתונה

התחתנתי עם אברהם אוריאל בשנת תשל"ח הייתי אז בת 24. החתונה הייתה בירושלים. ידעתי שתהיה חתונה קטנה, מכיוון שאני ובעלי לא הכרנו אף אחד בישראל. חשבתי, שאולי יגיעו 50 איש. לא ציפיתי. אבל הרבה אנשים  שהיו חברים של החברים שהזמנתי באו גם, רק כדי לשמח אותי. הייתי קצת עצובה, כי ברוב התמונות של החתונה לא הכרתי את הדמויות. אבל הם התכוונו לטובה..

ביום חתונתי

ילדתי תשע בנות, את הבנים הכרתי רק עם הנכד הראשון שלי.

מלחמת המפרץ הייתה בשיא גידול הילדים שלי. הבת הגדולה שלי הייתה אז בת 12. הממשלה חילקה מסכות גז מפני סכנת גז כימי, ובבית הספר למדו איך להלביש את המסכה לילדים קטנים, היה ממ"ד מפלסטיק וזה היה מגן עליהם. הבת שלי לא הסכימה להיכנס לתוך הממ"ד, אז זרקתי בפנים אפונה, וכך היא הייתה מוכנה להיכנס. המלחמה הסתיימה בפורים.

אימא של מנוחה בילדותה

הבת השלישית שלי נולדה בשנת תשד"מ בתאריך י"ז באייר. היא אימא של מנוחה, נכדתי המתעדת כאן. את השם שלה – תהילה, אני בחרתי. כי רציתי שתהיה תהילת השם, ושהיא תהיה צדיקה. היות והיא הייתה הבת השלישית, אז בתמונות יש אחות אחת בצד אחד והשנייה בצד השני והיא תמיד באמצע כמו הבובה שלהן.. היא הייתה תולעת ספרים עצומה. יש תמונה כשהיא בכיתה א', במלחמת המפרץ, קוראת ספר עם מסכת גז. בכיתה א' היא כבר סיימה את כל התהילים וקיבלה פרס ללא הגרלה, מרוב התפעלות על ילדה בכיתה א' שסיימה את כל התהילים.

השבת שלי

תמיד השתדלתי לפרוס מפה לבנה כבר ביום חמישי בבוקר, זה נותן לי הרגשה שהשבת מתקרבת. בסעודת השבת כל אחת סיפרה משהו טוב שעשה לה רושם מהלימודים.

הקינוח בסעודה היה ביסלי ובמבה, לפי מה שהילדות בחרו. ממתקים היו רק בשבת. כי רציתי שיאכלו רק בריא. עד שהגיעו החתנים, עשיתי בבית קינוחים של עוגות. כשהיו לי ילדים קטנים, הייתה שבת מאד פשוטה. הייתי מותשת מאד מטיפול הילדים, אז פשוט שמתי עוף בתוך מים בלי כלום ואורז עם אפונה מקופסת שימורים. אבל היום אני מהדרת במאכלים. אני אוהבת חלות ביתיות. אני עושה כמות ענקית ומקפיאה לשבתות הבאות.

הזוית האישית

סבתא לאה: נהניתי מאד לספר לנכדתי את סיפור החיים שלי.

הנכדה מנוחה: נהניתי מאד לשמוע את הסיפור של סבתי, לא ידעתי על הרבה דברים שהיא סיפרה לי במסגרת התכנית.