מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שאני מספר הוא על סבתא שלי מצד אבא שלי: אמא של אבא שלי.

סבתא שלי נולדה בארגנטינה במוזס וויל (הכפר של משה) היא נולדה בשנת 1936 לשם ליה-יהודית לאבא תאודור קפלן ולאמא שרה – רוזה.

יש לה שני אחים והיא הקטנה מביניהם, האח הגדול מריו נפטר בגיל 93 בשנת 2018 בשיבה טובה, ויש לה אחות שגרה באריאל (מעבר לקו הירוק) וסבתא שלי כיום בת שמונים וחמש.

סבתא שלי עזבה את הכפר שהיא נולדה בו בגיל שנתיים ועברו לעיר יותר גדולה, היא למדה בעיר רוסריו בבית ספר יהודי. בבוקר היא הייתה הולכת לבית הספר הכללי, שבו היו לה הרבה חברים וחברות, אבל רק שתיים מהם היו יהודיות, אחרי צהריים היא הלכה לבית ספר יהודי.

סבתא שלי למדה לרקוד בלט, הייתה לה מורה מאוד מפורסמת בשם מריה רואנובה, היא למדה גם לנגן בפסנתר, ובגיל יותר מאוחר למדה לימודי אחיות. סבתא שלי הייתה רקדנית מעולה, והיא הופיעה בתיאטרון קולון בבואנוס איירס בארגנטינה .

היא הכירה את סבא שלי חוליו (שאותו לא הכרתי) , היא פגשה אותו לראשונה בשיעור עברית ושם והתאהבו. הם התחתנו בשנת 1957 כשהיא הייתה בת עשרים וסבא היה בן עשרים ואחת. הילדה הראשונה שלהם נולדה לה בגיל עשרים ושש.

בשנת 1963 סבא וסבתא שלי החליטו לעלות לארץ ישראל, עם התינוקת שלהם גבריאלה, הם היו מאוד ציונים, ולמרות כל הטוב שהיה להם בארגנטינה, הם עשו עלייה לארץ ישראל, דרך הסוכנות היהודית. הם עלו לארץ בשנת 1963 באונייה גדולה ויפה, עם תינוקת בת חצי שנה. בארץ שינו לסבתא שלי את השם מליה – יהודית ללאה – יהודית.

כשהגיעו לארץ ישראל, הם גרו בחולון כמה שנים, ואז עברו לקיבוץ רמת דוד בעמק יזרעאל. כשגרו בקיבוץ רמת דוד, סבתא שלי עבדה במתפרה בתור תופרת, לימדה בלט באולפנה בשריד, ואפילו לימדה בחוג לגלגיליות. בינתיים נולדו לסבא וסבתא שלי עוד בת ועוד תאומים בנים, יאיר דוד שלי ומתן אבא שלי.

סבא שלי נפצע בפיגוע בעזה בעת שירות מילואים, הוא שרד את הפיגוע, אך נפטר בעקבות פוסט טראומה, הוא התאבד ונפטר בשנת 1991. בעקבות כך, סבתא שלי החליטה לעבור לגור בטבעון ועד היום היא גרה שם.

הזווית האישית

מעוז: האמת שהייתי מופתע מחלק מהסיפורים ואת חלקם לא ידעתי.