מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1949 באלכסנדריה במצרים.

החיים באלכסנדריה היו חיים נפלאים. חיינו בדו קיום עם הערבים, היו בינינו יחסים מאוד טובים, הם התארחו אצלנו בחגים ואנחנו התארחנו אצלם. התרבות במצריים הייתה מאוד מפותחת ממספר היבטים. למצריים הייתה תרבות עשירה וייחודית ואנחנו כיהודים די השתלבנו בתוכה. אנו כיהודים בעיר אלכסנדריה, הובלנו במשרות מכובדות בתחומי הרפואה, ההנדסה, המשפטים.

המצרים מאוד סמכו על היהודים וכשהייתה עלייה ארצה, המצרים די נכנסו לפלונטר, כיצד יסתדרו ללא ההכוונה וההנהגה של היהודים.

כשהייתי בגיל 8, עזבנו את מצריים ועלינו ארצה בעקבות פוגרומים שהחלו במצרים ומהחשש לחיינו. הכל התפרק אל מול עיננו לרסיסים. כל ההרמוניה הייחודית שהייתה כבר איננה עוד !

עלינו ארצה בשנת 1957, והגענו היישר לקריית גת. סבי עלה לפנינו ובדק את תנאי המחייה בארץ. הוא מבחינתו לא המליץ כלל וכלל למשפחה לעלות ארצה. בגלל המצב הסבוך שהיה בארץ, הוא המליץ למשפחתו להגר תחילה למקומות אחרים בעולם ואולי בהמשך לעלות ארצה. למרות המלצתו, המשפחה כן עלתה לארץ ומכאן הייתה האכזבה הגדולה. עלינו לארץ משפחה נורמטיבית של הורים וארבעה ילדים. אבא עסק במסחר, סוחר בדים. ואמא הייתה עקרת בית למופת.

לאבא, במסגרת עיסוקו, הייתה חנות גדולה מאוד של בדים. העסק שלו היה משפחתי, הוא ואחיו עבדו בחנות. אבי היה איש גנדרן ומאוד מהודר. ואמי הצטיינה בבישול ואפייה, הנשים היו באות אליה ללמוד את סודות הבישול.

בית הספר שבו למדתי היה שייך "לאליאנס". הלימודים היו מעורבים בנים ובנות יחדיו. אני זוכרת בעיקר את המשטר המדוקדק בבית הספר. היה כבוד עצום מצד התלמידים כלפי המורים וההנהלה. זכורה לי במיוחד האחידות בבית הספר, היה שוויון בחלוקת המשאבים, עניים ועשירים כאחד. לא היה שוני בחברה. כל התלמידים קיבלו את אותם חומרים. לא הייתה תחושת קיפוח כלל וכלל.

ברצוני למקד את סיפור חיי בתחושת "הביחד" והאחווה שהייתה אבן דרך בחיי מתקופת ילדותי ועד היום, בהיותי סבתא לארבעה נכדים.

בעבר, כל האירועים המשפחתיים ובעיקר בחגים, התקיימו בקרב המשפחה המורחבת באופן מעורר הערצה. התמיכה והעזרה האחד לשני "והביחד" זהו ערך שהולך עמי במרוצת השנים, עד עצם היום הזה- ערך המשפחתיות !.

הזוית האישית

מרלין: כולם באו לקראתנו, הסבירו לנו ונתנו יד. כשרואים את זה, זה מחמם את הלב. כיף לבוא לפה, פרוייקט שהציל מלא אנשים מבדידות. אנחנו באים לקבל אהבה.