מאגר סיפורי מורשת

שמי בתיה גרופמן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מספרת את סיפורי.

נולדתי בקריית שמונה, עיר בצפון הארץ. למדתי בבית ספר היסודי "מצודות". במשך רוב הילדות שיחקנו בחוץ במשחקים כגון תופסת, מחבואים, חמש אבנים ושבעה מקלות. בזמנו לא היו טלוויזיה, מחשבים וטלפונים או אביזרים טכנולוגיים. בימות החורף שיחקנו בבית משחקי קופסא.

במהלך ילדותי החלו התקפות קטיושות מלבנון לעבר קריית שמונה והסביבה. "קַטְיוּשָה הוא שם כולל למשפחת משגרי רקטות מתנייעים מדגמים שונים. הדגמים היותר נפוצים הם BM-8 בקוטר 82 מ"מ ו-BM-13 בקוטר 132 מ"מ מתוצרת ברית המועצות. ב-1 בינואר 1969 נורה לראשונה מטח קטיושות אל עבר קריית שמונה. כתוצאה מהירי נהרגו שני אזרחים ועשרות נפצעו. לאחר מעבר אש"ף ללבנון ויצירת ה"פתחלנד", נורו קטיושות מדי פעם לעבר יישובי הגליל. לאחר מבצע ליטני בשנת 1978 התגבר ירי הקטיושות, והגיע לשיא בקיץ 1981. ביולי 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, אשר במהלכה הופצצה לבנון על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי, שיגר החזבאללה יותר משלושת אלפים רקטות, רובן מסוג גראד 122 מ"מ, אל יישובי צפון ישראל, ובהם קריית שמונה, חיפה, צפת, נהריה, טבריה, עכו, הקריות, כרמיאל ועפולה." (ויקיפדיה)

לא היו ממד"ים בבתים וכאשר שמענו "בום" או אזעקה, רצנו למקלט ציבורי שהיה במרחק של בערך 50 מטר. אני זוכרת עד היום את תחושת הפחד. הפחד היה מקפיא. במקלט התנאים היו לא אידיאליים: בחורף היו הצפות והיינו צריכים לרוקן את המים בדליים.כשההפגזות הסתיימו הייתה אזעקת הרגעה וחזרנו לבתים אבל הפחד לא פג. כך עברה ילדותי בקריית שמונה.

סבתא על הדשא בנעוריה

הזוית האישית

בתיה: היה לי כיף לשבת עם הנכדות שלי שמתעניינות בעברי, אני מאחלת להן בריאות אושר הצלחה בלימודים וכל הטוב בעולם.

הנכדות המתעדות: היה מאוד כיף להקשיב לסבתא ולשמוע על העבר שלה, אנחנו מאחלות את כל הטוב בעולם ושיהיה לה רק טוב.