מאגר סיפורי מורשת

לסבתי סיפורים רבים, אך זה הוא הסיפור שנותן את הלקח הכי חשוב.

סבתי מאיה מספרת שהיא זוכרת דברים בערך מגיל שלוש, את משפחתה-אביה, ארקאדיי שהיה מורה מתמטיקה ואימא, זינאידה שהייתה מורה לספרות ולשון רוסית, אחותה נאדיה, ושני דודתיה פאניה וגאליה שגרו בבית הגדול והרחב עם העץ הענק שהיה מחוץ לחצר.

היא מספרת כי הזיכרון של  חיי היום יום הפשוטים שלה נחרט עמוק מאחר שבילתה לבד בבית הספר בזמן שהוריה עבדו ושם לא היה אף אחד שישגיח עליה כך שבילתה את רוב זמנה בבית ספר לבד. תהליך זה הוא שתרם ללמידת קרוא וכתוב בגיל צעיר מכרגיל.

 מאלבום התמונות של סבתא

זיכרון נוסף היה משנת 1941 בהיותה בת ארבע שהמלחמה גם הגיעה לאיזור מגוריה, ההפצצות הרבות שהיו מהמטוסים, הירידה למקלט. סבתא מספרת כי היא הייתה מכינה את בגדיה לפני השינה בסדר מיוחד בכדי שבעת אזעקה יהיה מהיר יותר להתלבש ולרדת למקלט. ההפצצות נמשכו זמן רב עד שהוריה החליטו לשלוח אותה, את אחותה ודודותיה עם ילדיהם לאורנבורג, עיר בדרום הרי האורל, בלעדיהם. הנסיעה ברכבות זכורה לסבתי כקשה ומייגעת. התנאים ברכבת היו קשים וההפצצות נמשכו. קרה גם שפצצה נפלה קרוב לקרון והתפוצצה וכל הרסיסים עפו והרגו את הילד הצעיר ביותר של דודה גאליה. זה היה מסע כל כך קשה ומתיש , אך ברגע שהם הגיעו לאורנבורג, היא מתארת את המקום כשקט ורגוע וחברותי במיוחד כאילו המלחמה הייתה רחוקה מן המקום.

אך זמן לא רב לאחר הגעתם הגיעו גם הוריה למקום והם נאלצו לעזוב את המקום גם בשל הקור הנורא וגם בגלל שלא היה להם חפצים ורכוש. משם הם עברו לאסיה המרכזית לעמק פרנגה.

לעמק פרנגה הגיעו מאחר שהיו שם קרובי משפחה של אביה ודרישת עבודה גבוהה, סבתי תיארה את המקום כמקום קטן חברותי, חם, אוהב ומלא חיים. המסר הכי חושב שסבתי ניסתה להעביר הוא שלמרות המלחמה וכל הרע החיים ממשיכים, שהזמנים הקשים, הם שאיחדו את כולם שהפכו לחברותיים יותר ועוזרים זה לזה. סבתי מדגישה ואומרת כי זהו החלק הכי חשוב שעיצב את חייה. המשך החיים והאחדות החברתיות שנוצרת במצבים כאלה היא שעוזרת ומחזיקה את כולנו, ובכך היא הביאה דוגמאות מחייה כילדה. מה עשה חיזק אותה למרות כל הקשיים, כשקיבלו אושר מהשמחה הכי קטנה, מהרגעים הכי קטנים, מקריאה, מהצגה, ממשחק כלשהו. החלק המשמעותי הזה בחייה לימד אותה כי הקשר החברתי הוא זה שיוביל אותה להצלחה. היא מספרת על מקרה שקרה כאשר אימא הלכה לשוק לקנות אוכל ושמה לב ששכחה את ארנקה אך המוכרת אמרה שהכל בסדר והיא יכולה לקחת את האוכל ולחזור ולשלם מחר.

את הלקח הזה, המסר החשוב שסבתי מעבירה לי בשיחות עימה אני חושב איך בעתיד איישם בחיי. החיים נמשכים לא משנה מה, האחדות היא שמחזיקה את כולנו ביחד ושצריך לדעת ליהנות מהדברים הקטנים בחיים שיכולים לחולל שינוי גדול.

אני וסבתא מאיה

הזוית האישית

ז'אן: לסבתי סיפורים רבים, אך זה הוא הסיפור שנותן את הלקח הכי חשוב. את הלקח הזה, המסר החשוב שסבתי מעבירה לי בשיחות עימה אני חושב איך בעתיד איישם בחיי. החיים נמשכים לא משנה מה, האחדות היא שמחזיקה את כולנו ביחד ושצריך לדעת ליהנות מהדברים הקטנים בחיים שיכולים לחולל שינוי גדול.